החלטה בתיק עפ 1455/06

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא), (כב' הנשיא תאופיק כתילי) שניתנה ביום 2/3/2006 בתיק ב"ש 1787/06, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1602/06 (להלן - התיק העיקרי).

כנגד העורר הוגש כתב אישום ובו יוחסו לו העבירות הבאות:

א .         פריצה לרכב - עבירה לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - חוק העונשין);

ב .         חבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין;

ג .          פירוק רכב גנוב - עבירה לפי סעיף 413 ד' (ב) לחוק העונשין.

2.         אלה בתמצית נימוקי הערר:

א .         לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר מעבר לכל ספק סביר ומכל מקום ראיות אלו אין בהן אותה עוצמה ודיות הדרושים כדי לעצור אדם מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו.

ב .         בעבירות רכוש לא קמה חזקת מסוכנות ועל כן אין עילת מעצר. רק כשמדובר בפשע חמור שמתאפיין בשיטות מתוחכמות, היערכות מיוחדת, עזות מצח, או גרימת נזקים קמה לה עילת מעצר בעבירות הרכוש ולא זה המקרה של העורר.

ג .          טעה בית משפט קמא כשקבע כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר הולמת.

3.         ב"כ המדינה התנגד לבקשה וביקש להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה.

4.         להלן התמונה העולה מכתב האישום :

המתלונן: חאלד זעאתרה - בעליו של רכב מסוג פיאט אונו מ.ר. 7851205 (להלן - הרכב). ביום 24/2/2006 בסמוך לשעה 02:40 הגיע הנאשם לחניון, הסמוך לצומת הבריאות, בנצרת שבו חנה שם הרכב. הנאשם עיקם את דלת הרכב הקדמית השמאלית כלפי חוץ, פתחה ונכנס לרכב. בהמשך פירק את הרדיו טייפ ממקומו במטרה לגונבו, אך באותה עת הפתיעו השוטרים את הנאשם שחדל ממעשיו ואף החל להתרחק מהרכב.

5.         לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בהחלטת בית משפט קמא, נראה לי כי דין הערר להידחות ואלה נימוקי:

א .         ראיות לכאורה

מעיון בתיק החקירה עולה כי טענות ב"כ העורר שבתיק החקירה אין תשתית ראייתית לכאורית, תלויה על בלימה.

בית משפט קמא בחן היטב את הראיות בתיק החקירה. בית משפט קמא ציין כי מדו"ח הפעולה של השוטר, רס"מ קאסם רפיק, עולה כי בסיור שגרתי עם רס"מ עמאד פיארסה, בשעה 02:40, הבחינו השוטרים ברכב פיאט אונו אדום חוסם את הכניסה לחניון הפרטי. הם זיהו את העורר ליד הדלת הקדמית של רכב פיאט אונו לבן, כשהדלת מעוקמת ופתוחה והרדיו טייפ נשלף ממקומו והונח על כסא הנוסע הקדמי. רכב הפיאט אונו האדום שחסם את החניון היה פתוח ולא היו בו מפתחות.

ברכב האדום שחסם את החנייה נמצאו טביעות אצבע של העורר, העורר נתפס ליד הרכב הלבן כשהוא פרוץ והרדיו טייפ היה מפורק, העורר שינה מספר גרסאות במשטרה.

בית משפט קמא בחן את גרסאותיו השונות של העורר שנמסרו במשטרה וכתב, בין היתר:

"יוצא אפוא, שטביעות האצבע של המשיב נמצאו ברכב הפיאט אונו האדום שחסם את הכניסה לחניון הפרטי. המפתחות של אותו רכב נמצאו על גופו של המשיב ולעניין זה הוא מסר גרסאות עובדתיות חלופיות, לפי גרסה אחת: אלה מפתחות של אביו - זאת כאשר אביו מכחיש כל נגיעה לרכב, ולפי הגרסה השניה: הוא מצא את המפתחות ברחוב" (ראה עמוד 3 להחלטתו של בית משפט קמא).