החלטה בתיק עבל 119/03

1.         ד"ר סוזנה הורוביץ מתמנה כמומחית-יועצת רפואית אחרת בהליך זה לצורך  בחינת שאלת הקשר הסיבתי בין עבודת המערערת לכאבי הגב מהם היא סובלת.

2.         העובדות הצריכות לחוות דעתה של המומחית, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי,  הן אלה :

א.        המערערת החלה לעבוד בחודש ספטמבר 1981 במעון נעמת במשרה מלאה כמטפלת ילדים בגילאי שלוש עד ארבע. עבודתה של המערערת החלה בשעה  08:00 והסתיימה בשעה 16:00.

ב.         במסגרת עבודתה הייתה אחראית המערערת לקבל את הילדים, להגיש ארוחת בוקר, ארוחת צהרים וכן ארוחה קלה אחר הצהרים. כמו כן סידרה המערערת 35 מיטות ילדים (מיטות ברזל) לפי הפירוט כדלקמן:

            מיטות ברזל היו בערימה, אחת מעל השניה. היה צורך להרים כל אחת בנפרד ולהוריד אותה תוך כדי התכופפות לרצפה ולפזר בחדר השינה. עבודה זו עשתה המערערת לבדה ללא עזרה. העבודה כללה, כאמור, הרמה והתכופפות 35 פעם לכל מיטה בנפרד פעמיים ביום: פעם בצהרים - כאשר מסדרים את המיטות, ופעם אחה"צ - כאשר אוספים את המיטות.

ג.         לאחר שפיזרה את המיטות, היה צורך להציע את המיטות בנפרד, לשים מצעים ושמיכות, ולערוך אותן, תוך כדי התכופפות לכל מיטה בנפרד, 35 פעמים. לאחר שהילדים סיימו את השינה, היה צורך לאסוף את המצעים, השמיכות והמיטות בערימה, וכל זאת תוך כדי התכופפות לפחות 35 פעמים. לאחר שהמיטות הוצעו היה צורך  להרים 35 ילדים ולהשכיב אותם במיטות, כיוון שהילדים היו קטנים ולא תמיד שיתפו פעולה.

ד.         לפני השינה היה צורך להתכופף כ - 35 פעמים ולחלוץ נעלים לילדים, להרים אותם כאמור לעיל, ולהשכיבם.

ה.        במסגרת העבודה כמטפלת, ניקתה המערערת את המעון, עבודה שכללה ניקיון ריצפת המעון, חדרי שירותים, חדר אוכל ושטיפת כלים כל יום. כמו כן, ניקתה המערערת את השטיחונים הקטנים, וכן את הכיסאות הנמוכים, וכל זאת תוך כדי התכופפות לשולחנות ולכסאות.

ו.         כאשר הילדים היו מתעוררים, נעלה המערערת לילדים את הנעלים תוך כדי התכופפות ל -35 ילדים וארגנה את שליחת הילדים הביתה. 

  ז.                      בשנת 1991 עברה המערערת למעון אחר, בו טיפלה ב- 12 ילדים בגילאים שנה וחצי עד שנתיים.  גם כאן, עבודתה של המערערת כללה עבודה פיזית עם מאמץ רב, היות וכאן העבודה הייתה עם ילדים קטנים המצריכה מאמץ רב ואישי יותר:

1.      החלפת טיטולים נעשתה על שולחן הטיפולים שגובהו מטר ועשרים. כל יום, הרימה המערערת כל ילד בנפרד על שולחן הטיפולים 3-4 פעמים ביום. משקל הילדים נע בין 12-13 ק"ג.

2.      האכלת הילדים שלוש פעמים ביום.

3.      הכנת הילדים לקראת שינה הכוללת התכופפות על מנת לחלוץ את הנעלים לכל ילד בנפרד.

4.      הרמת הילדים אל שולחן הטיפולים תוך כדי התכופפות, וכמובן המשך הטיפול שלפעמים דרש לקחת את הילד אל האמבטיה כדי לרחוץ ולנקות היטב.

5.      פיזור המשחקים על השטיח ובתום שעת המשחק אסיפת המשחקים וסידורם במקום.

ח.     הסידורים לשינה דרשו מאמצים פיזיים. היה צורך לפזר את 12 המזרונים על הרצפה ולהתכופף ולהניח כל מזרון בנפרד על הרצפה. לאחר מכן, היה על המערערת להציע כל מזרון בנפרד ולהתכופף ולהניח עליו שמיכות ומצעים. בתום השינה, היה על המערערת להתכופף ולהרים את המזרונים לערימה וכן להרים את המצעים והשמיכות.  

ט.     מאחר שהילדים היו קטנים מאוד, כל האמור לעיל דורש עבודה מאומצת של התכופפות רוב שעות היום להרים מוצצים, בקבוקים, ילד שנפל, וארגון המשחקים על הרצפה, בנוסף להרמת כיסאות ושולחנות וסידור המיטות לפני השינה ואחריה.

י.       מעבר לכל זאת היו עבודות במעון עצמו כמו: שטיפת המעון, שטיפת כלים, שטיפת שירותים, לקיחת שקית אשפה למכולה שבחוץ (שקית כבדה מאוד המכילה את כל הטיטולים של כל היום). בשעת פעילות בחצר - לרוץ אחרי הילדים, לדאוג שלא יפגעו וכמובן להרים מהרצפה את מה שהופל. במשך כל שעות העבודה להרים מהרצפה את הבקבוקים, המוצצים והנעלים שהילדים חלצו סתם כך וכו'. בשנת 1996 הפסיקה המערערת את עבודתה במעון.

3.      המומחית מתבקשת לעיין בתשתית העובדתית שפורטה לעיל ובחומר הרפואי המצורף ולהשיב על השאלות הבאות: