החלטה בתיק עא 1872/05

א.        בקשה להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, אשר הגישה המשיבה בע"א 1872/05 והמערערת בע"א 1909/05 ( להלן: "המבקשת"), בו עתרה להגשת ראיות " בדבר השבת המצב לקדמותו, ובמיוחד את שני התצהירים המצורפים לבקשה זו: האחד מטעם מנכ"ל החברה אשר טיפלה במשק המים והביוב בשנת 1998, מר משה לבקוביץ, והשני מטעם מנהל התפעול בתאגיד המים הנוכחי".

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לענין

המבקשת היא מועצה מקומית, אשר המשיב הינו בעל חלקה חקלאית בתחומה ( להלן: "החלקה").

ראשיתו של הסכסוך בין הצדדים בהנחתו של צינור בחלקתו של המשיב, ששטחה כ- 180 מ"ר, במסגרת ביצוען של עבודות תשתית שבוצעו עבור המבקשת, על ידי חברת מילבר בניה ופיתוח בע"מ ( להלן : "חב' מילבר").

ביום 11.2.1996 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בת.א. (חד') 4738/95, לפיו התחייבו המבקשת וחב' מילבר, לפעול לפינוי חלקתו של המשיב, לרבות הוצאתו של צינור המים, שהונח על ידי המבקשת בתוך החלקה; וזאת תוך 35 ימים.

הסנקציה אשר נקבעה על ידי הצדדים, נוסחה כדלקמן:

"פיגור בביצוע האמור בסעיף 1 לפסק הדין (החזרת המצב בחלקותיו של המבקש לקדמותו תוך 35 ימים מיום ההסכם) יחייב את המשיבים יחד ו/או לחוד (למעט ... באופן אישי) בתשלום פיצוי בסך של 1,000 ש"ח למבקש לכל יום פיגור ואולם פיגור של עד 7 ימים לא ייחשב כפיגור לצורך סעיף זה".

ביום 13.3.1996 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד לביצוע ההתחייבות, שכן, לטענתה, העתקת צינור המים לא היתה אפשרית בשל הימצאו של צינור ביוב בתוואי החלופי שתוכנן.

ביום 13.4.1997 דחתה כב' השופטת ד' סלע את בקשת המבקשת, תוך מתן ארכה נוספת בת 30 יום לפינוי השטח.

ביום 7.10.1997 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב כב' השופט ד"ר ד' ביין) בתיק ע"א (חי') 4346/97 בו נקבע כי הארכת המועד שניתנה למבקשת " אין בה כדי למנוע ממר אחימן לתבוע את הפיצוי המוסכם לפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד" ( מוצג "12" לתיק מוצגי המשיב בע"א 1909/05).

[עמ' 2 לפסק הדין]

ביום 7.5.2002 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס' הנשיא השופט ד"ר ד' ביין) בתיק ת.א. (חי')  581/98 בו נקבע כי הפיצוי המוסכם יופחת ויועמד על סך של 500 ש"ח ליום בלבד ( מוצג "13" לתיק מוצגי המשיב בע"א 1909/05).

יצויין, כי בין לבין, ומשלא פונה הצינור הנטען, פנה המשיב ביום 15.1.1998להליכי הוצאה לפועל.

ביום 10.3.1998 הגישה המבקשת "בקשה לביטול תיק ההוצאה לפועל" מכח תק' 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, בה נטען כי פסק הדין אינו ניתן לביצוע בהליכי הוצאה לפועל, בהעדר קביעה שיפוטית בדבר הפרתו של הסכם הפשרה ( נספח "ו" להודעת הערעור בע"א 1909/05).

בד בבד, נקטה המבקשת ביום 21.4.98, בפעולות הדרושות לשם העתקתו של הצינור, משנואשה, לטענתה, מהמתנה לביצוע עבודות העתקת הצינור על ידי חב' מילבר, אשר הניחה את הצינור מלכתחילה ( סע' 22 להודעת הערעור בע"א 1909/05).

ביום 27.10.1998 הגישה המבקשת בקשה נוספת להפעלת סמכותו של ראש ההוצל"פ מכח תק' 126א' לתקנות ההוצאה לפועל " ובקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל בטענת פרעתי".

מסיבות בלתי ברורות, נמשך הדיון בלשכת ההוצל"פ כמעט שבע שנים, והתקיים בפני מותבים שונים.

ראש ההוצל"פ, לאחר דיונים רבים, קבע כי בירור שאלת העתקת הצינור מסור לסמכותו העניינית בגדרי הדיון בבקשה בטענת "פרעתי", זאת, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בפרשת ע"א 194/74 יעקב קוחנובסקי ובניו, קבלני בנין בע"מ נ' יהודה ג'רבי, מפעלי בניה בע"מ, פד"י כט (1) 717.

יחד עם זאת, דחה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשת בטענת "פרעתי" לגופה. ראש ההוצל"פ קבע כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, להוכחת ביצוע פסק הדין על דרך סילוק הצינור מחלקתו של המשיב והעתקתו למקרקעין סמוכים.