החלטה בתיק עא 120/07

כב' הרשם א. שדה החליט ביום 29.1.07 לבטל צו עיקול זמני ברישום, אשר הוטל ביום 1.1.07 על כספים המגיעים למשיבות ממחזיקים שונים בגובה 100,000 ש"ח.

הביטול לא היה מוחלט. כב' הרשם החליט לבטל את הצו באשר למשיבה 1 - מרכז הבלמים א.ע. 2002, ולהתיר על כנו את העיקול כנגד המשיבה הפורמלית, הגב' עדנה שרייבר.

הסיבה העיקרית להחלטתו היא כי לא מצא לנכון לשתק את פעולתה של המשיבה 1, באשר היא עדיין חברה פעילה. להערכתו, השארת צו העיקול על כנו יגרום לקריסתה. מה עוד שכל חלקה בתביעה העיקרית הוא רבע ממנה בלבד. כל מעורבותה מתמצית בשיק ע"ס 26,500 ש"ח, אשר ניתן כשיק בטחון לפרעון של שני שיקים שנמשכו ע"י חב' סולל בונה וסוחרו למערערים. שיקים אלו נפרעו ע"י סולל בונה ולכן, לטענת המשיבות, לא היה כלל מקום להציגו לפרעון. עוד הוסיף כב' הרשם בהחלטתו כי אין לומר בשלב זה שטענות המבקשת 1 כנגד חבותה על-פי השיק אינן מבוססות או הגיוניות, ומכל מקום, טענת התובעים כי השיק נשאר כחלק מאסופת בטחונות להבטחת התחייבות המבקשת 2 טעונה בירור.

המערערים סבורים כי החלטה זו שגויה. לטענתם, הוכח כי מתקיימים כל התנאים המצדיקים מתן צו עיקול זמני עד לבירור התביעה, דהיינו התביעה נשענת על ראיות ומסמכים מהימנים - המחאות וכתב ערבות.

מצבן הכלכלי של הנתבעות קשה ביותר, ואם לא ינתן צו עיקול זמני , הרי בבוא העת לא יהיה למערערים ממי לגבות את החוב. בנוסף, הנזק למערערים עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למשיבות. בנסיבות העניין לדעת המערערים לא יגרם כל נזק.

המשיבות חזרו על עמדתן, כפי שפורטה בכתב ההגנה ועיקרה הוא: חוסר יריבות (שם חברה שונה), השיקים אותם נועד להבטיח השיק על 26,500, נפרעו, לא הוכח כל קשר בגביית פסק הדין היה וינתן לחובתן. אין כל ראיה לחוב על 100,000 ש"ח.

בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 7.3.07 חזרו ב"כ הצדדים על עמדותיהם.  עו"ד מובאריכי טען כי החשבון של המשיבה הוגבל, כי מתקיים נגדה שלל רב של הליכים משפטיים, התביעה היא תביעה מבוססת.

המערערים העמידו לרשות המשיבה הלוואה. ההלוואה לא נפרעה. נכסי המשיבה הם חוזי העבודה שלה, ובהעדר עיקול, לא יהיה ממי וממה לגבות החוב.

קביעת כב' הרשם כי מאזן הכוחות הוא לטובת המשיבות הוא מוטעה.

המערערים הסכימו להפקדת ערובה בכל צורה להבטיח שלא יגרם נזק למשיבות עקב צו העיקול. הנקודה החשובה היא כי התובעים נתנו כסף ולא קיבלוהו בחזרה.

ב"כ המשיבות טען כי החלטתו של כב' הרשם מנומקת ומפורטת ואל לו לבית משפט זה להתערב בה. הרי אם יוטל עיקול על מבקשת מס' 1, התוצאה תהיה שיתוק פעילותה וקריסתה. היא לא תוכל לקבל כספים, לשלם שכר לספקים, וגורם זה הוא הראשון במעלה שיש לבדוק.

עו"ד מובאריכי בתשובה דחה את הטענה כי השיק היה צריך להיות מוחזר. שיק זה הוא חלק מהבטחונות של כל העסקאות. יתר על כן, החשבוניות הוצאו ע"י המשיבה אשר מן הסתם גם קיבלה מע"מ עבורן, ולכן יש כאן התחמקות.

דיון

ערעור נועד לבדוק האם נפלה טעות בהחלטה נשוא הערעור. אין הכוונה להחליט מחדש בנושא בו היתה החלטה נשוא הערעור. במלים אחרות, ייתכן ולו הייתי דנה בנושא מלכתחילה, שומעת את הצדדים ומתרשמת מחקירתם, הייתי מגיעה למסקנה אחרת.  כרגע בפני השאלה, האם לאחר שניתן הצו הזמני כמבוקש, ואח"כ שמע כב' הרשם את הצדדים והחליט כפי שהחליט, טעה משפטית בהחלטתו זו.

לא מצאתי כי טעה כב' הרשם בהחלטתו.

להערכתי, גם למערערים מוטב כי המשיבה 1 תמשיך לפעול ולעבוד, וכך יהיה ביכולתה גם להשיב את ההלוואות, וזאת מבלי להכריע כרגע בשאלת עניין השמות השונים בין שם המערערת 1 לשם החברה אשר קיבלה את השיקים מן המשיבה 2.

השיקים האחרים (פרט לשיק הבטחון) נמשכו ע"י המשיבה 2 בלבד. מרבית השיקים ו/או צילומם לא צורפו לכתבי הטענות, אך משהודתה המשיבה 2 במשיכתם, אין בכך כדי להפריע. חלקם - עדיין לא בא זמן פרעונם.

אמנם מר נחמני העיד כי השיק ע"ס 26,500 ש"ח ניתן כבטחון גם עבור שאר העסקאות, אך כב' הרשם אשר לו היתה ההתרשמות הראשונית מן העדים, בחר להעדיף את הגירסה כי השיק שימש כבטחון רק עבור השיקים של סולל בונה שנפרעו. חיזוק לכך יש בעובדה שרק שיק זה נחתם ע"י שתי המשיבות ואילו השאר רק ע"י המשיבה 2, ולכן אין תימה שכך החליט כב' הרשם.

התביעה עצמה טרם החלה להתברר, כתב הערבות אינו מראה בבירור שמדובר בערבות עבור המשיבה 1, טענות המשיבות בכתב הגנתן אינן מופרכות מעיקרן, ועל כן, כאשר היום לא בנקל יטילו עיקול זמני, וכאשר אמנם יש חשש שהעיקול יגרום להפסקת פעילות, יש מקום להעדיף את זכויותיה החוקתיות של המשיבה 1.

אין נחמה בכך שהמערערים יפקידו כספים לשפוי עבור נזקים, אם המשיבה 1 אמנם תקרוס.