החלטה בתיק עא 1024/06

רקע

1. הודעת ערעור על החלטתו של מנהל רשות השידור, לפיה מחזיקים המערערים במקלט טלביזיה ולפיכך חלה עליהם חובת תשלום אגרה שנתית, לפי סעיף 28א לחוק רשות השידור התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק) ועל החלטתו לשנות החלטה קודמת מצידו, הפוטרת את המערערים מתשלום אגרת טלביזיה, תוך חיובם הרטרואקטיבי.

2. רקע הדברים הינו מחלוקת בין הצדדים בדבר חובת תשלום האגרה, זאת נוכח טיבו של מכשיר הטלביזיה בביתם החסר אפשרות טכנית, כך לטענת המערערים, לקלוט כלל שידורים.

השאלה שבמחלוקת

3. השאלה העומדת לדיון על רקע טענת סף שהעלה המשיב היא, האם מוקנית למערערים זכות ערעור בבית משפט זה, על פי תקנות סדר הדין (ערעור על הטלת אגרה או קנס לפי חוק רשות השידור) התשכ"ו - 1965)?

4. טענת המשיב היא כי משבוטל סעיף 29 (ה) לחוק, המאפשר הגשת ערעור על הטלת אגרה, הרי שהליך הערעור בוטל, ומשכך, נשמט הבסיס שהיה קבוע עד אותו מועד, מהגשתו בפני בית המשפט.

5. תמצית טיעוני המערערים:

א.     תקנות סדרי הדין לא הותקנו מכח סעיף 29 (ה) לחוק, אלא על פי חוק בתי המשפט תשי"ז - 1957. תקנות אלה לא בוטלו והן תקפות עד היום. תקפותן מהווה מקור חקיקה בזכות עצמו.

ב.      אף סעיף 29 (ה) לחוק, לא בוטל כי אם הוחלף, כשמטרתו לא היתה לבטל את זכות הערעור בפני בית המשפט, אלא לאחד את אגרת הרדיו עם אגרת הטלביזיה וקביעת אפשרויות תשלומה. אמנם נכון שעקב התיקון הושמט סעיף 29 (ה) הנוגע לערעור, אולם בהעדר כוונה לבטלו, (שכן אין הדבר מצויין בדברי ההסבר להצעת החוק), אין להסיק כי התיקון ביטל את זכות הערעור.

ג.       ככל שיפסק כי אכן אין זכות ערעור בבית משפט זה, הרי שהאלטרנטיבה היא תקיפת החלטת המנהל בבג"ץ, דבר הנוגד את המגמה השלטת בפסיקה ובחקיקה.

6. תמצית תגובת המשיב:

א.     הזכות המהותית של הערעור שנקבעה לפי סעיף 29 (ה) לחוק בוטלה ורק התקנות המסדירות את סדר הדין - פרוצדורת הערעור, לא בוטלו. הנושא נמצא כעת בטיפול משרד המשפטים. אין בכח התקנות לגבור על הוראת חוק מפורשת ולא ניתן ללמוד מאי ביטול התקנות, שזכות הערעור עדיין תקפה.

ב.      החוק עמו מבטא את רצון המחוקק, בעוד שהתקנות מצביעות אך על אומד דעתו ופרשנות החוק.

ג.       בפני המערערים דרכים משפטיות חלופיות, כגון זו המועלית כבקשה חלופית על ידם הם, לתיקון ערעורם לסעד הצהרתי, או לתקיפת ההחלטה בפני בג"ץ.  

דיון

7.  דעתי היא כדעת המערערים. להלן נימוקי:

א.     אין מחלוקת בין הצדדים בדבר ביטולו של סעיף 29 (ה) לחוק. דא עקא, אין זה הסעיף המסמיך את התקנתן, אלא הותקנו הן בזמנו על ידי שר המשפטים, מכוחו של סעיף 46 לחוק בתי המשפט תשי"ז - 1957 (שהוחלף מאוחר יותר בסעיף 108 לנוסח משולב תשמ"ד - 1984). חוק זה כידוע לא בוטל והוא תקף. על כן על שר המשפטים מכח סמכותו הנ"ל, לבטל את התקנות לעניין הערעור, בנושא שאינו מוסדר עוד בחוק. כל עוד לא בוצע ההליך המסדיר של מחיקת התקנות, היינו השר טרם עשה שימוש בסמכותו ולא ביטל את התקנות,  הרי הן תקפות ואין זה מתפקידו של בית המשפט לבטלן.

ב.  תנא דמסייע למסקנה זו, ניתן ללמוד מהוראות סעיפים 22 ו - 23 לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981 שעניינם דין חיקוקים וביטולם:

           "סייגים לכוחו של ביטול