החלטה בתיק ע 761/08

1.         בפני הודעת ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד- האפט) מיום 6.5.08, לפיה, הוארך מעצרם של שני העוררים עד ליום 14.5.08 שעה 14:00.

2.         שני העוררים נעצרו ביום 1.5.08 בגין חשד לביצוע עבירות מרמה בנסיבות מחמירות בכך, ששניהם, יחד עם אחרים, קשרו קשר וביצעו עבירות מרמה בהיקף של מליוני שקלים.

            בהחלטתו מיום 2.5.08, האריך בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת עיריה מרדכי) את מעצרם של העוררים עד ליום 7.5.08.

            ערר שהוגש על ידי שני העוררים על אותה החלטה (ערר 715/08) נדחה על ידי ביום 2.5.08.

            גם הערר שהוגש על ידי שני העוררים על החלטתי מיום 2.5.08 לא נתקבל בבית המשפט העליון, מלבד זאת, שבית המשפט העליון (כב' השופט רובנישטיין) קבע, כי מעצרם של העוררים מסתיים ביום 6.5.08 שעה 23:59.

3.         ביום 6.5.08 הגישה המשיבה בקשה שניה להארכת מעצרם של העוררים למשך 8 ימים. בית משפט קמא נעתר לבקשה והאריך את מעצרם של העוררים עד ליום 14.5.08. על החלטה זו  משיגים העוררים בפני.

4.         בהודעת הערר נטען, כי שגה בית משפט קמא משהאריך את מעצרם של העוררים  מטעמים אלה:

א.         החלטת בית משפט קמא נתקבלה תוך פגיעה קשה בזכותם של העוררים להתגונן באופן אפקטיבי ותוך הפרת הוראות סעיפים 15(ד) ו- 15(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו- 1996.

ב.         לא קיים חשד סביר, שהעוררים ביצעו את העבירות המיוחסות להם.

ג.          לא קיימת עילת מעצר.

ד.         בית משפט קמא לא היה רשאי להאריך את מעצרם של העוררים מעבר ליום 13.5.08.

ה.         קיימת חלופת מעצר הולמת ומתאימה.

בטיעוניו בפני, חזר ב"כ העוררים באריכות על טיעוניו בהדגישו, כי העוררים טוענים בעיקר, כי נפגעה זכותם להליך הוגן בבית משפט קמא פגיעה קשה כיוון שהחלטת בית משפט קמא ניתנה תוך הפרה בוטה של סעיפים 15(ד) ו- 15(ה) לחוק המעצרים הנ"ל. ב"כ העוררים אינו טוען, כי לא התקיימה חקירה נגדית בבית משפט קמא אלא שהחקירה הנגדית שהתקיימה לא היתה אפקטיבית משלא קויימו הוראותיהם של שני הסעיפים הנ"ל על ידי בית משפט קמא, אשר הסתפק בתשובות נציג המשיבה אשר הפנה לחומר הראיות מבלי שהדברים ישתקפו בפרוטוקול הדיון. בנוסף, הסניגור משיג על סעיף 3 לבקשת המעצר, שאינו מפורט דיו, דבר שגם הוא פוגע, לטענתו, פגיעה קשה בהגנתם של העוררים.

מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר בהדגישו, כי ב"כ העוררים לא טען בפני בית משפט קמא כל טענה באשר לאופן ניהול הדיון.

5.         לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בשני המזכרים שהוגשו לעיוני על ידי ב"כ המשיבה, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערר דחיה.

            כבר בהחלטתו הראשונה, שאושרה על ידי בית משפט זה ולא בוטלה על ידי בית המשפט העליון, נקבע, כי חומר החקירה הקיים יש בו די כדי לבסס חשד סביר, כי העוררים עברו את העבירות המיוחסות להם וכי שחרורם בשלב זה עלול לשבש את החקירה ואף להוות סיכון לפגיעה כלכלית וזאת בשים לב לריבוי התלונות, למהות העבירות, כאשר עסקינן בעשרות מקרים של עבירות מרמה, בהיקף ניכר (מאות עסקאות), שבוצעו בתחכום ובשיטתיות, כך שלא ניתן לשחרר את העוררים לחלופת מעצר וליתן בהם אמון, כי הם לא יפעלו לשבש את הליכי החקירה, לא כל שכן כשעסקינן בשני עוררים אשר לחובתם הרשעות פליליות ורישומים פליליים בעבירות מרמה. מכאן, שיש לדחות את טענותיהם של העוררים בכל הנוגע לקיומו של חשד סביר ולקיומה של עילת מעצר וכן בכל הנוגע לאפשרות שחרורם של העוררים לחלופת מעצר. הדברים מקבלים משנה תוקף גם בשים לב לעובדה, שהעוררים לא טרחו למסור לחוקרים את כתובת מגוריהם.

6.         עיינתי בפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני בית משפט קמא. אין חולק, כי ניתנה זכות לב"כ העוררים לחקור את נציג המשיבה חקירה נגדית. זה האחרון השיב עניינית לשאלות שנשאל תוך הפנייה לתיק החקירה ולדו"ח הסודי, שהגיש לעיונו של בית משפט קמא. ב"כ העוררים לא מחה ולא טען כל טענה אודות קיפוח זכויותיהם או הגנתם של העוררים במהלך חקירתו הנגדית. לא זו אף זו, גם בסיכומיו בפני בית משפט קמא לא טען ב"כ העוררים, כי בית משפט קמא לא קיים את הוראות סעיף 15(ה) לחוק המעצרים, לא ערך תעוד ורישום כנדרש.

כפי שנפסק על ידי כב' השופט רובינשטיין בערר שהוגש על החלטתי הקודמת בבש"פ 3966/08, החלטה מיום 6.5.08, שלא עמדה לעיון הצדדים ולעיונו של בית משפט קמא במהלך הדיון אתמול, ראוי, כי בתי המשפט העוסקים במעצרים ישוו לנגד עיניהם את הוראות סעיף 15 במכלולו לרבות סעיף קטן 15(ה), לשמירת זכויות כולי עלמא - החשודים מזה והציבור מזה.

אכן בית משפט קמא לא הקפיד על קיום הוראותיו של סעיף 15(ה) הנ"ל. סביר להניח, שלו הובאה החלטתו של כב' השופט רובינשטיין לעיונו של בית משפט קמא, הוא היה מקפיד יותר על ניהול ההליך ועל קיום הוראות סעיף 15. יחד עם זאת, לא שוכנעתי, כי קופחו זכויותיהם של העוררים או קופחה הגנתם, כפי טענת בא כוחם. ב"כ העוררים חקר את נציג המשיבה חקירה נגדית. השאלות נרשמו, כך גם התשובות. לשני הצדדים ניתנה הזכות לסכם. מכאן ברי, שהעוררים ניצלו את זכותם לחקירת נציג המשיבה וזכו להליך הוגן וראוי תוך שמירת זכויותיהם המהותיות, אף אם ההליך מבחינה פורמלית לא תועד ולא התנהל כפי שמתבקש בהתאם להוראות סעיף 15(ה) הנ"ל.