החלטה בתיק ע 3405/07

1.         זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' סגן הנשיא אזולאי) מיום 12.12.07 בתיק ב"ש 6027/07 (פ. 2975/07), לפיה, נעצר העורר עד תום ההליכים.

2.         העורר הואשם בבית משפט קמא בעבירות של גניבת מקנה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, היזק בזדון, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, נסיון להפרת הוראה חוקית, נסיון להשמדת ראיה, איומים (שלושה מקרים) ושיבוש מהלכי משפט.

            כתב האישום מתייחס לשלושה ארועים שונים; לפי הארוע הראשון, ביום 16.11.07 גנב העורר 33 טלאים מדירו של המתלונן והעביר את הטלאים הגנובים לדיר שהוא מחזיק בכפר דיר חנא. בנסיון להקשות על זיהוי הטלאים גזז העורר את הצמר של הטלאים.

            לפי הארוע השני, ביום 21.11.07 הגיע כח משטרה מצויד בשני צווי חיפוש על מנת לערוך חיפוש בבתיהם ובחצריהם של העורר ושל בעל הדיר (עבד אלרחים חטיב). עם תחילת החיפוש, איים העורר על השוטר זיאד חסן ואמר לו (בשפה הערבית) "אם לא תצאו מכאן אני ארצח אותך ואתאבד עליך"; בהמשך איים העורר על המתלונן ואמר לו "אתה התחלת איתי אתה תראה מה אני יעשה לך".

            לאחר החיפוש שנערך בבתיהם של העורר ושל חטיב ומשראה העורר את השוטר דני יוסף מצביע לעבר הדיר שלו, תפס בידו ואיים עליו "אתם רוצים מלחמה תהיה מלחמה".

            משהתקדמו קצין המשטרה צחי בן-חיים והשוטר גיא נודלמן לכיוון הדיר, התקדמו העורר ואדם אחר לעבר השוטר גיא ואמרו לו לעזוב את המקום; העורר אף תפס בידו של השוטר גיא תוך שהוא מנסה להובילו אל מחוץ לדיר; בהמשך, חבט העורר באמצעות ידו חבטה חזקה ביותר על לחיו ועל עורפו של השוטר גיא; זה האחרון הודיע לעורר שהוא עצור בגין תקיפת שוטר; העורר השתולל, התנגד למעצר ותקף את השוטר גיא בחבטות אגרופים לפנים ולגוף. בד בבד החלו אנשים אחרים ליידות אבנים לעבר השוטר גיא והקצין צחי.

            משחש הקצין צחי לעזרתו של השוטר גיא, הוא הותקף על ידי אחיו של הנאשם ובן - דודם, כשאחד מהם אוחז בו מאחורה והשני מנחית מהלומות אגרוף על פניו. המאבק ביניהם נמשך עד שריסס הקצין צחי לכיוונם בגז פלפל; הקצין צחי ניגש למקום בו עדיין נאבק השוטר גיא עם העורר, שהתנגד למעצר ולא נשמע להוראותיו, וריסס את פניו בגז.

            כתוצאה מהתקיפה נגרמו לשוטר גיא אדמומיות בחלקים שונים בגופו וכאבים חזקים והוא נזקק לטיפול רפואי ולקצין צחי נגרמו חבלות בלסת ובארובת העין ונקע ביד ימין ואף הוא נזקק לטיפול רפואי. בעת החיפוש בדיר העורר, נמצאו 17 מהטלאים הגנובים.

            הארוע השלישי מיום 21.11.07, לפיו, הסתיר העורר את הטלפון הנייד שלו בתוך גרב רגלו הימנית; כשנשאל בחקירתו מסר העורר, כי הטלפון הנייד שלו נמצא בתוך מעילו בביתו בדיר חנא, אך בחיפוש שבוצע על גופו נמצא הטלפון הנייד בגרב כאמור.

3.         בית משפט קמא מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר, אם כי " הראיות אשר הוצגו בקשר לעבירת הגניבה אינן ראיות ישירות וחזקות במיוחד, אלא שמכלול הראיות, ובהן איכון הטלפון באזור פסוטה בזמן הגניבה הנטענת, זיהוי הטלאים בדיר השייך למשיב, ונסיון המשיב למנוע את כניסת השוטרים לדיר, בכל אלה יש להקים תשתית ראייתית לכאורית לכך שהמשיב הוא שנטל את הטלאים מדירו של המתלונן".

בית משפט קמא ראה בעדויות השוטרים ובהודעתו של עאטף אל חטיב, שכנו של העורר, אשר ראה את העורר סוטר לאחד השוטרים תוך כדי ויכוח, תשתית ראייתית לכאורית להוכחות האישומים הנוספים.

באשר לעילת המעצר: בית משפט קמא סבר, כי עבירות הרכוש המיוחסות לעורר אינן מקימות עילת מעצר של מסוכנות, אך ארוע החיפוש והתנהגות העורר כלפי השוטרים והמתלונן, מבססים עילת מעצר של מסוכנות, כפי שבאה לידי ביטוי באלימות החמורה שהפגין העורר כלפי השוטרים, ועילת מעצר של שיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים ופגיעה בראיות.

באשר לחלופת מעצר: בית משפט קמא סבר, " שניתן לחשוב במקרה הנדון על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר", אך לא ראה בשחרור העורר למעצר בית בביתו כחלופה ראויה ולא התרשם, כי קיימים ערבים אפקטיביים שיש בכוחם להטיל מרות על העורר, ומשכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.         ב"כ העורר הצביע בטיעוניו על קביעותיו של בית משפט קמא, כי הראיות לכאורה ביחס לעבירות הרכוש אינן חזקות במיוחד ואינן מקימות עילת מעצר. ב"כ העורר מיקד את טיעוניו בשאלת קיומה או העדרה של עילת מעצר בגין העבירות הנוספות של תקיפת שוטרים; לטענתו, אין המדובר באלימות אכזרית וחמורה המהווה שיקול ועילה למעצר ואין כל אחיזה במציאות לטענות בדבר שיבוש הליכים ונסיון להשמדת ראיה, כך שאין עילת מעצר בנמצא ויש לשחרר את העורר בתנאי שחרור בתוך הישוב שלו. ב"כ העורר עמד על ההשלכות של שחרור העורר אל חלופה מחוץ לישובו. בתום טיעוניו, הגיש ב"כ העורר מכתב תלונה שנשלח למח"ש בגין אלימות השוטרים כלפי העורר.

5.         ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערר. לטענתה, עמדתה של המשיבה היתה ונותרה, כי קיימת עילת מעצר גם בגין עבירת גניבת המקנה וכי לא ניתן לאיין מסוכנות העורר בדרך של חלופת מעצר.

6.         באשר לראיות לכאורה

בית משפט קמא בחן את חומר הראיות שהונח בפניו באופן יסודי והגיע לכלל מסקנה, כי קיימת תשתית ראיתית, ולו ברמה הלכאורית, להוכחת אשמתו של העורר בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אינני סבור, כי נפלה שגגה תחת ידו של בית משפט קמא. נכון הדבר, כי באשר לעבירת הגניבה אין המדובר בראיות ישירות, אבל מכלול הראיות הקיימות בצירוף התנהגותו של העורר, כפי שתוארה בכתב האישום, שמצביעה לכאורה על התנהגות מפלילה המחזקת את הראיות הנסיבתיות האחרות, מקימות תשתית ראיתית לכאורית לחובת העורר.

7.         באשר לעילת מעצר

יש להשקיף על כתב האישום כמכלול אחד ולבחון אם יש בכל העבירות המיוחסות לעורר כדי להקים לחובתו עילת מעצר מבין העילות המפורטות בסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996. לא הרי מי שמואשם בעבירות רכוש בלבד או מי שמואשם בעבירות נגד שוטרים בלבד כמי שמואשם גם בעבירות רכוש וגם בעבירות נגד שוטרים, דוגמת העורר דכאן.