החלטה בתיק ע 1562/08

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת  (כב' סגן הנשיא, השופט ג' אזולאי) (להלן - בית משפט קמא),שניתנה ביום 10/9/2008 בתיק מעצרים 08-02-8174, במסגרת ת.פ.

08-02-8156 (להלן - התיק העיקרי), לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר.

2.         ביום 24/2/2008 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, החזקת סכין שלא כדין, החזקת מכשירי פריצה, החזקת נכס החשוד כגנוב והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בד בבד הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי.

3.         ביום 19/3/2008 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.         ביום 13/8/2008 הגישה ב"כ העורר לבית משפט קמא בקשה לעין חוזר, בה נטען כי העורר אינו יכול לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו במסגרת מעצרו, והואיל ומצבו הבריאותי התדרדר, יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בביתו.

5.         ביום 10/9/2008 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר ומכאן הערר שלפנינו.

6.         אלה בתמצית נימוקי הערר:

א .         טעה בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר. בית משפט קמא נתן את החלטתו מבלי שהונחו בפניו כל המסמכים הרלבנטיים, בפרט מסמכים מהמר"ש, שמפרטים אילו בדיקות עבר העורר ומה מצבו הרפואי.

ב .         העורר סובל ממחלת שחמת הכבד, שעלולה להתפתח למחלת סרטן הכבד, לפיכך מצבו הרפואי של העורר אמור להוות אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט האם לעצור את העורר, או לשחררו לחלופת מעצר.

ג .         נוכח העובדה כי תנאי המעצר אינם יכולים לספק לעורר סביבה ראויה לקבלת הטיפול הרפואי אותו הוא חייב לקבל, על בית המשפט לשקול בכובד ראש את שחרורו לחלופת מעצר.

ד .         על בית משפט קמא היה לשקול מחדש את האיזון הראוי בין מסוכנות הנשקפת מן העורר לבין החשש כי המשך החזקתו מאחורי סורג ובריח עלולה להחמיר את מצבו הבריאותי ולסכן באופן משמעותי את חייו.

7.         ב"כ המשיבה התנגדה לערר וביקשה להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה. ב"כ המשיבה העלתה טענה מקדמית כי יש לדחות את הערר על הסף, הואיל ומקומה של בקשה מעין זו להתברר במסגרת עתירת אסיר ולא במסגרת בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר.

לגופו של עניין, לטענת ב"כ המשיבה שלטונות השב"ס מוכנים ויכולים לטפל בעורר באופן שיקבל את הטיפול האנטי ויראלי ואת הטיפול של המחקר הקליני שנועד להעלות את רמת הטסות בדמו של העורר. לפיכך, אין כל צורך בשחרורו של העורר לחלופת מעצר על מנת להעניק לו את הטיפול הרפואי הדרוש לו.

8.         דיון:

א .         אשר לטענה מקדמית לפיה דין הערר להידחות על הסף, טענה זו איננה מקובלת עלי. בעניין זה קובע סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971:

"(א) אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה - בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה - עתירה)".

סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996, (להלן - חוק המעצרים), קובע כי:

"א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

מעיון בשני סעיפי חוק אלה, עולה כי עניינו של סעיף 62א(א) הנ"ל הוא עתירהנגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו, או למעצרו של אסיר, והדגש הוא כי העתירה מופנית נגד רשויות או אנשים הממלאים תפקיד על פי דין ואילו עניינו של סעיף 52(א) הנ"ל הוא, בין היתר, עיון חוזר בענין הנוגע למעצר, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה, והדגש הוא על עצם מעצרו של אדם.