החלטה בתיק ע 12/09

כללי: כתב האישום והליכי המעצר

ביום 30 בדצמבר 2008 הוגש כתב אישום נגד טור' צאיג יחזקאל (להלן - המערער); בכתב האישום ייחסה לו התביעה הצבאית שתי עברות שעניינן שימוש בלתי חוקי בנשק. לפי הנטען, בוצעו שתי העברות בזו אחר זו ביום 21/12/2008 בעמדת שמירה ובאוהלי המגורים בבה"ד XX.

במסגרת האירוע המתואר בפרט האישום הראשון, הוציא טור' צאיג מחסנית מהאפוד שלבש, הכניסה לבית המחסנית של נשקו האישי וכיוון את הנשק לעבר חברו לשמירה (להלן: המתלונן) למשך פרק זמן ממושך. תוך כך דרך את הנשק מספר פעמים והעביר את הנצרה למצב "בודד" ובחזרה למצב "נצור" פעם אחר פעם. הוא אף ציין באוזני חברו - "תראה תראה יש פה כדור", ואף איים שאם לא ימסור בידיו סכומי כסף שונים, הוא יירה בו. על איום זה חזר מספר פעמים והפחית את סכום הכסף הנדרש מספר פעמים. לבסוף הוציא את המחסנית מהנשק וציין כי "הכול נעשה בצחוק". לפי הנטען, ניסה המתלונן לעזוב את מגדל השמירה לכיוון המדרגות, אך אז כיוון אליו המערער את נשקו ואיים כי אם יברח, יירה ברגלו, ב"כולם" ואף בעצמו. הוא אף כיוון את הנשק אל מחוץ למגדל השמירה במהלך אירוע זה ולחץ על ההדק שעה שחלף אדם בסמוך לעמדה. עוד הכניס המערער, לפי הנטען, מחסנית לנשק ואמר לחברו הנ"ל שהוא יירה באותו אדם.

עוד, לפי כתב האישום, לאחר ביצוע מכלול המעשים הנ"ל, ולאחר שהגיע למקום טור' יאיר נאור, סיפר המערער על מעשיו הנ"ל לטור' נאור; בעקבות זאת כיוון נאור את נשקו האישי לעבר גופו שלו ואמר שברצונו להתאבד. בתגובה לכך כיוון המערער נשקו לעבר נאור. ממעשה זה חדל המערער לאחר שחייל אחר העיר לו על הפסול שבמעשיו.

בהמשך היום כיוון המערער, לפי הנטען, את נשקו לעבר פניו של נאור באוהל מגורי הטירונים. חייל אחר הסיט את קנה הנשק.

לנוכח החשדות לביצוע מעשים אלו נעצר המערער ביום 21/12/2008. פקודת מעצר זו הוארכה בהוראת שופט עד יום 6/1/2009. במועד זה הורה כב' השופט סא"ל אהרון פנחס על הארכת מעצרו הסגור של המערער עד יום 19/2/2009 בשעה 14:00. ביום 18/1/2009 דחה השופט פנחס בקשה לשחרורו של המערער ממעצרו במסגרת עיון חוזר בהחלטתו הקודמת.

החלטות אחרונות אלו עומדות במוקד הערעור אשר נשמע לפניי.

החלטות הערכאה קמא

החלטת המעצר

בהחלטה שבה הורה השופט קמא הנכבד על מעצרו הסגור של המערער, קבע קביעות כדלקמן -

א.      קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למערער. ביחס לאישום הראשון התבססה קביעה זו על כך שהמערער עצמו אישר באמרותיו את קרות חלק מההתרחשויות המיוחסות לו בכתב האישום, ועל אמרת המתלונן, אשר לימדה כי לא היה זה אירוע נקודתי, וכי הוא לווה בדברי איום, בניסיון ללחוץ על ההדק ובנקירה בפועל במקרה אחד. צוין כי המתלונן טען שיש סכנה ממשית ומוחשית נוכח התנהגותו של המערער. עוד צוין כי בהעדר סכסוך בין השניים אין טעם לחשוש שמא המתלונן טפל אשמת שווא על המערער.

בכל הנוגע לפרט האישום השני, מצא בית-הדין קמא ביסוס ראייתי לטענות באמרתו של טור' קוז'וחבסקי ובדברי המערער, כפי שנקלטו ונמסרו על ידי סגן גנדיאן.

צוין כי הכחשתו של נאור את האירוע איננה מפחיתה הפחתה של ממש מעוצמת הראיות לכאורה, בהתחשב בטענה שלפיה באירוע זה כיוון נאור את נשקו הוא כלפי עצמו.

ב.      לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (חוק המעצרים), עברה שנעשתה תוך שימוש בנשק חם מקימה חזקת מסוכנות לגבי מבצעה. בעניינו של המערער לא נסתרה החזקה לנוכח העובדה שהוא יצר סיכון ממשי לאחרים - בעיקר למתלונן, ובהתחשב בכך שאין זה אירוע חד פעמי ואף לא אירוע רגעי; "מדובר במסכת התרחשויות אשר יש בה כדי להצביע על התנהגותו של הנאשם ועל הסיכון שעלול להישקף ממנו גם אם תימנע ממנו גישה לנשק".

בית-הדין קמא קבע כי מתקיימת גם עילת המעצר הצבאית הייחודית, באשר עניין לנו בעברה הנמנית עם הקטגוריות הדווקניות של עברות שנקבעו בפסיקת בית-הדין הצבאי לערעורים, ככאלו שבהן מתקיימת עילה זו. הוסיף השופט המלומד קמא וציין כי נסיבות ביצוע העברות חמורות; הסיכון שיצר המערער - מודע; האמור בסיכון של ממש - טעינת נשק במחסנית, דריכתו, פתיחת נצרתו וכיוונו לעבר גופו של אחר, במשך זמן.

את הטענה כי המערער לא היה מודע למעשיו או לא הבין את הסיכון הנשקף מהם, דחה השופט המלומד קמא והדגיש: "כל בר דעת מבין, כי שימוש כזה בנשק הינו בעל סכנה של ממש. הדברים נכונים באשר לכל אדם ואדם, ובוודאי באשר למי שמצוי בתוככי מסגרת של טירונות, ואשר עבר שיעורי נשק, גם אם כאלה שאינם רבים".

ג.       בנסיבות המקרה מצא השופט קמא הנכבד כי אין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של נקיטת חלופה שפגיעתה בחירותו של המערער פחותה.

ד.      בית-הדין קמא מצא לקצוב את המשך המעצר כדי להבטיח התנהלות התיק בהקדם האפשרי כך שבמידת הצורך ואם ההליכים לא יסתיימו תוך זמן קצר, ניתן יהיה לבחון מחדש את סוגיית המעצר.

החלטת העיון החוזר

בקשת העיון החוזר הושתתה על מספר אדנים -

א.      מצבו הבריאותי של המערער, אשר הביא לאשפוזו, והעיכובים במתן טיפול רפואי.

ב.      הוראות פ"מ 33.0309 "מעצר וחיפושים", אשר מגבילות לפי הנטען את הסמכות למעצרו של מי שהפעיל נשק שלא בסמכות למקרים שבהם נפגע אדם, מה שאין כן במקרה שלפנינו.

ג.       ההדרכה שלה זכה המערער ביחס לטיפול בנשק והחזקתו לא הייתה מספקת.