החלטה בתיק וע 847/06

1.      איחדנו את הדיון בכל התיקים היות וכולם עוסקים בשאלת ההכרה הרטקואקטיבית בנכות על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן: "החוק").

עובדות

2.      מאחר וחלק מטענות העוררים אינן משקפות ו/או שונות מהחומר שבתיקיהם והאמור בהודעות הערר אחיד לגבי כולם ואינו מדוייק, מן הראוי להבהיר המצב העובדתי לגבי כל עורר, בקצרה.

עוררת 1: יונה לביא

3.      העוררת, ילידת 1939, הוכרה כנרדפת על ידי המשיבה, החל מפברואר 1996. בתיקה קיים תיעוד המתייחס לאמה, ג'וליה רומני, כלהלן:

·        הודעת המשיבה לאם, מיום 25.1.67, כי קיבלו את בקשתה להארכת מועד להגשת בקשה לתגמול ויטפלו בה;

·        החלטה מגרמניה משנת 1976.

העוררת צירפה גם הזמנה של URO , הארגון המאוחד להחזרת רכוש, מחלקת לוב (להלן: "אורו") מיולי 67', המופנית לגב' פורטונה לביא (שאין אנו יודעים מי היא), לסור למשרדם.

4.      העוררת טענה בתצהירה לבית המשפט המחוזי מיום 10.1.05, כי אביה פנה לאורו בשנת 1957 ולאחר שנענה בשנת 67' כי התביעה נדחתה ועליו לפנות למשיבה, פנתה משפחתה, והיא בכללם, למשיבה בתביעה כדין.

לטענות אלו אין כל עיגון במסמכים.

עוררת 2: זולה עטר

5.      העוררת, ילידת 1927, הוכרה כנרדפת על ידי המשיבה, החל מיולי 1996.

בתיקה קיים תיעוד לפנייתה לגרמניה, כפי הנראה בסיוע אורו, מדצמבר 1968.

כמו כן, העוררת מבקשת להסתמך על המסמכים לגבי רומני ג'וליה ופורטונה לביא, כפי שפורטו בעניינה של העוררת 1.

6.      בתצהירה מיום 19.6.06, יש בלבול במועדים (העוררת טוענת, למשל, כי פנתה לאורו בשנת 1968 ונענתה כבר בשנת 1967 ובהמשך התצהיר נאמר כי פנתה לאורו בשנת 1956 או 1957).

מכל מקום, נראה כי המדובר בתצהיר דומה של רב העוררים, שאין הוא מדייק בפרטים ובמועדים, אם לנקוט לשון המעטה.

7.      מעבר לאמור לעיל, אין כל עיגון במסמכים לטענות העוררת בדבר פניותיה  למשיבה.

עוררת 3: ליזה נחמיאס

8.      העוררת, ילידת 1934, מוכרת כנכה על פי החוק מאוקטובר 1996.