החלטה בתיק וע 461/06

1.      שלושת העוררים, אחים, ילידי  1937, 1935, 1932, בהתאמה, ביססו את ערריהם על הטענה לתחולתו של סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני וכן על הטענה לשלילת חופש בפיאטרה ניאמץ שברומניה.

עורר 3, מבסס את עררו, בנוסף לאמור, על הטענה למעשה אלימות ולשלילת חופש.

2.      לטענת העוררים, מפי עורר 3 ועוררת 2, עת נעשה במחסן בו התגוררו חיפוש אחר אחיהם החורג, שברח מעבודות כפיה, הוכתה אימם, לנגד עיניהם, עד זוב דם.

לאחר יום או יומיים, נלקחו יחד עם אימם לתחנת המשטרה והיו מועמדים להישלח לטרנסניסטריה, אך שוחררו מאוחר יותר עקב התערבות הקהילה היהודית.

      עוררת 1 לא העידה מפאת גילה הצעיר בעת האירועים נשוא הערר.

3.      בנוסף לאמור, לטענת עורר 3,  מפיו ומפי עוררת 2, שהה בתנאי מאסר יחד עם אביו ובני ערובה נוספים בבית כנסת, ובמקרה אחר, הוכה על ידי חייל באוזן שמאל כשרצה לתת מעיל לאחיו החורג, שהיה במעצר.  לטענתם, אוזן שמאל היתה לאחר ניתוח ולכן עוצמת הפגיעה בה היתה רבה.

4.      לא נוכל לומר כי העוררים עמדו בנטל המוטל עליהם, לגבי רכיב כלשהו מרכיבי העררים.

אירועי בית הכנסת והמעיל

5.      העורר העיד כי אביו נלקח כבן ערובה והוא, כילד קטן, רץ אחריו, נכנס יחד עמו לבית הכנסת, אך לא יכול היה לצאת, עד לשחרור בני הערובה, מקץ מספר שבועות.

הוסיף העורר וטען כי בעקבות האירוע הראשון, המשותף לכל העוררים, בו נתפס אחיהם החורג (אירוע אליו נדרש בהמשך), קיבל מסר שאחיו מעוניין במעיל. הוא הלך להביא לאחיו, שהיה עציר, מעיל, נכנס למקום בו היה האח ואז הוכה באוזנו על ידי החיילים.

6.      אחותו של העורר, העוררת 2, מתארת אירוע שונה בתכלית, שהוא, בעצם, עירוב של שני האירועים יחדיו: לגרסתה, העורר הלך להביא מעיל לאב, שהיה בן ערובה בבית הכנסת, אז הוכה ונותר בבית הכנסת מספר ימים.

7.      שינויי הגרסאות בין העורר לבין העוררת 2 מהותיים ונוגעים כמעט לכל פרט:

·        בעוד שהעורר טוען כי שהה בבית הכנסת כל התקופה, כשרץ אחרי אביו, העידה העוררת כי האב נלקח לבית הכנסת והעורר הגיע לשם זמן מה אחר כך, כדי להביא לאב מעיל;

·        בעוד שהעורר טוען כי אירוע המעיל והמכות שונה ונפרד מאירוע בית הכנסת, העוררת מאחדת הכל לאירוע אחד, שכלל אינו קשור לאח;

·        בעוד שהעורר טוען כי לאחר המכות שספג באוזן נלקח מיד לבית החולים, העוררת טוענת כי לאחר המכות נותר ימים מספר בבית הכנסת כעצור;

·        בעוד שהעורר טוען כי קיבל מסר שאחיו זקוק למעיל במקום בו הוא נמצא (מקום שהיה בנק בעבר), העידה העוררת כי הם כלל לא ידעו להיכן נלקח האח.

8.      מעבר לסתירות דלעיל, גם ההגיון אינו מתיישב עם גרסאות העורר:

בבית הכנסת רוכזו מבוגרים מנכבדי העיר כבני ערובה. לא זו בלבד שילדים לא נלקחו כבני ערובה, אלא שטענתו שעלה בידו להכנס לבית הכנסת (שהיה נתון תחת שמירה), אך לא לצאת ממנו, אינה סבירה;

גם גרסתו כי פנה להביא מעיל לאחיו, ללא חשש מהשומרים, זמן קצר לכאורה לאחר שאמו הוכתה עד זוב דם באירוע בו נתפס האח, אינה מתקבלת על דעתנו.