החלטה בתיק וע 135/07

1.      העוררת, ילידת 1921, הוכרה כנרדפת על ידי המשיבה  משנות ה-70 ואילך.

הערר מבוסס על הטענה להכרה רטרואקטיבית במחלת האלצהיימר ממנה סובלת העוררת ואשר בגינה שוהה במוסד סיעודי ו/או לתשלום מלא של הוצאות האישפוז במוסד סיעודי מאז אפריל 00'.

2.      מתוך עיון בתיק העוררת אצל המשיבה עולה כלהלן (ככל שרלבנטי להכרעה):

·        ביום 8.6.2000 פנה אפוטרופסה של העוררת, מר אבי האוזמן, אל המשיבה בבקשה לסיוע במימון הוצאות האישפוז של העוררת ו/או לזמנה לועדה רפואית נוספת לשם הגדלת אחוזי הנכות. הוא ציין כי פנייתו זו נעשית על רקע הדרדרות במצבה, אשר בגינה הועברה העוררת לאשפוז במוסד סיעודי "בית הגלבוע" בחודש אפריל 2000.

למכתב זה צירף שני מסמכים: האחד, חוות-דעת פסיכיאטרית  שנערכה על ידי ד"ר פרנץ ורגה, ובה נכתב כי העוררת סובלת מהפרעות זכרון ותופעות לוואי נוירו-וגטטיביות;

השני, דו"ח תפקודי מהמוסד הסיעודי "בית הגלבוע" העדכני לאותה העת, שנערך ביום 11.5.2000 על ידי ד"ר ברסקין דולורט. מעיון בדו"ח עולה כי העוררת אובחנה כסובלת מאלצהיימר, וזקוקה להשגחה וטיפול צמוד;

·        ביום 30.7.2000 נתקבלה החלטת  המשיבה, לפיה  לאחר בחינת הבקשה על ידי הרופא המוסמך, נקבע כי אין קשר בין המחלות המוכרות לבין האישפוז במוסד הסיעודי "בית גלבוע", אך בהתחשב בנסיבות המיוחדות, ובאופן חריג, הוחלט לאשר השתתפות בהוצאות האשפוז בגובה של 50% מהמחיר הממוצע של בתי האבות של משרד הבריאות (העומד על סך של224.80 ש"ח ליום) החל מיום 1.4.2000;

·        בשנת 2002 פנו אפוטרופסיה של העוררת אל המשיבה בבקשה להגדלת אחוזי הנכות, עקב החמרת מצבה הרפואי. לבקשה צורפה חוות-דעת רפואית של ד"ר גומזיאקוב לריסה, הרופאה המטפלת במוסד הסיעודי, מיום 1.4.2002, בנוגע למצבה הרפואי העדכני של העוררת - אשר מתאפיין בירידה קוגנטיבית בולטת, אי-התמצאות במקום, בזמן ובסביבה, וכן בעצבנות יתר ובהתקפי זעם.

בהמשך לפנייה זו הועלו אחוזי הנכות לעוררת, ביום 13.6.2002, מ -40%

ל - 50%, וזאת על סמך הכרה בפסיכונוירוזיס (כולל חולשה כללית);

·        בחודש פברואר 2006 פנה אפוטרופוס העוררת אל המשיבה בבקשה להגדיל את סכום השתתפותה בהוצאות הטיפול והאישפוז של העוררת, וזאת מכיוון שהתשלום למוסד ועבור תרופות שונות עלה באופן משמעותי.

פניה זו נענתה על ידי המשיבה, אשר הודיעה לאפוטרופוס העוררת כי בעקבות החלטת הרופא הראשי יעמוד סכום ההשתפות על סך של 283.96 ש"ח ליום, החל מחודש פברואר 2006, היינו השתתפות מלאה בתשלום.

·        ביום 24.4.2006 נתקבלה החלטה המכירה בעוררת כסובלת ממחלת אלצהיימר ולפיכך זכאית ל - 100% נכות (זאת בנוסף להכרה בפסיכונוירוזיס  בדרגה של 40%). יצויין כי הדבר נעשה ביוזמת רופא המשיבה, ד"ר מאיר, על סמך חוות דעת עדכנית שהתקבלה בידיו ביוזמתו הוא, ממנה עלה כי במקרים מסויימים ניתן לקשור בין מחלת האלצהיימר לבין אירועי השואה.

·        ביום 19.6.2006 פנה ב"כ העוררת אל המשיבה בבקשה לשלם רטרואקטיבית את גמלת הנכות המכירה באלצהיימר החל מחודש אפריל 2000, המועד בה אושפזה במוסד סיעודי.

בתגובה לפנייה טענה המשיבה כי מכיוון שמחלת האלצהיימר ממנה סובלת העוררת הוכרה על ידה רק מיום 1.2.2006, הרי שזהו המועד לנשיאה במלוא הוצאות האשפוז, ולא מועד מוקדם יותר.

3.      ב"כ העוררת טוען כי במשך השנים נעשו פניות רבות מצד אפוטרופוס העוררת באשר למצבה הרפואי הרעוע והוגשו מספר בקשות להגדלת אחוזי הנכות ו/או השתתפות גדולה יותר בהוצאות אשפוזה במוסד סיעודי, אשפוז אשר בין היתר נדרש עקב מחלת האלצהיימר ממנה סובלת העוררת.

הוא מציין כי המדובר בחוות דעת משנת 1972 המאפיינת את העוררת כסובלת מאלצהיימר, כאשר במשך השנים הנסיבות הרפואיות לא השתנו אלא רק החמירו. לטענתו, אמנם הבקשות מטעם העוררת  שהוגשו במשך השנים נבעו מחוסר ידע והיו כלליות, אך צורפו להן מסמכים רפואיים כנדרש ומצופה מהמשיבה כי תסייע ותכווין את הפונים לפתחה.

4.       מתוך תיקה של העוררת עולה כי פניותיה במהלך השנים אינן מתגבשות לכדי בקשה פורמלית להכרה במחלת האלצהיימר כקשורה ישירות לנרדפות. כל הפניות עוסקות בבקשות להגדלת אחוזי הנכות ו/או הגדלת סך השתתפות המשיבה בהוצאות האשפוז, ללא בקשה נפרדת המבקשת להכיר בעוררת כסובלת מאלצהיימר. אמנם, אין חולק כי כבר בחוות-הדעת של ד"ר פרנץ משנת 1972 אובחנה העוררת כסובלת מהפרעות זיכרון, אך במהלך השנים מעולם לא הוגשה תביעה לתגמולים על פי נסיבה זו, אלא כל הפניות עסקו במכלול בעיותיה הרפואיות והנפשיות.

5.       על פי סעיף 6(א) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן:"החוק"):