החלטה בתיק הפ 87/03

לפני מספר בקשות, אשר תוייקו כולן בבש"א 2310/06. להלן החלטתי בהן, אולם אקדים ואחמיא לכונסים על הדו"ח המפורט והמעמיק שנתנו:

1.         באשר לבקשת הכונסים לאשר את תשלום שכר הטרחה של המומחה, אינג' יהושע בר-זיו - אני מאשרת את הבקשה ומורה לכונסים לשלם מיידית למומחה הנ"ל את הסכום של 4,000 ש"ח + מע"מ מתוך הפקדון.

2.         באשר לבקשה של הכונס, עו"ד רוגין לאשר לו שכר-טרחה בסכום 8,178 ש"ח - הבקשה מאושרת ואני מורה על תשלומה מתוך הפקדון שעל כל אחד מבעלי הדירות להפקיד בידי הכונסים.

3.         באשר להודעת הכונסים, כי התעוררה מחלוקת לגבי קביעתי מיום 10/1/06, שעל כל צד לשלם סך של 10,000 ש"ח "למימון פעולות ראשוניות ושכר ראשוני של הכונסים" - אני מבהירה כי ההחלטה קובעת שכל אחד ישלם סכום זה עבור כל דירה שיוחדה לו. מי שעדיין לא הפקיד את הסכום, יפקידו תוך 10 ימים מהיום אצל הכונסים.

4.         באשר לבקשתה של איטח את כספי החזקות בע"מ (המבקשת בהמרצת הפתיחה) לעכב את ביצוע פסק-הדין החלקי, לפיו היא קיבלה זכות לבחור בין שתי אפשרויות, שאחזור עליהן כאן, וזאת עד למתן פסק-דין בבית המשפט העליון בע"א 204/06, אותו הגישה איטח את כספי החזקות בע"מ על פסקי הדין החלקיים שנתתי בתיק.

שתי האפשרויות שעומדות למבקשת הנ"ל על פי פסק הדין החלקי היו: לבחור מבין הדירות 1 ו-6, או ששתיהן יהיו שלה וזאת תמורת תשלום הסכום של 40,000$, או בחירה באחת מהדירות הנ"ל וקבלת ערבות בנקאית מהכונסים על הסכום של 30,000$ ארה"ב שתינתן עם מכר הדירה שאיטח את כספי לא בחרה בה מבין שתי הדירות.

לאחר ששקלתי את טענות המבקשת וכן את תגובת הכונסים - כאשר מחד גיסא עומדת העובדה כי המדובר הוא בפסק-דין כספי, שבדרך כלל אין מקום לעכבו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)  ומצד שני נטיית בתי המשפט להעתר לבקשה של צד לעיכוב פסק דין, אם יש חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולאור חוות דעתם של הכונסים, כי ספק הוא אם ניתן כרגע להגיע להסכמה בין הזכאים לדירות לגבי המשך הבניה בבניין ובדירות, - אני פוסקת כדלקמן:

על המבקשים לבחור בין שתי החלופות תוך 15 ימים מהיום. אם יבחרו בקבלת שתי הדירות, יופקד הסכום של 40,000$ בקופת בית המשפט בד בבד עם ההודעה על הבחירה וזאת עד למתן פסק הדין של בית המשפט העליון. היה ויבחרו באפשרות השניה, של קבלת דירה אחת - תעוכב המכירה של הדירה האחרת ובמילא גם מתן הערבות הבנקאית, עד למתן פסק הדין של בית המשפט העליון.

היה והמבקשת לא תבחר כפי שהוריתי, יוכלו הכונסים לבחור באחת משתי האפשרויות (וראו, רעיון דומה בסעיף 51 לחוק החוזים, התשל"ג-1973), כאשר גם כאן תעוכב החובה להפקיד את הסכום של 40,000$ או את הערבות בגין מכירת הדירה השניה, עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון.

            לגבי יתר הקביעות בפסק הדין, אינני מעכבת אותן.

5.         בשלב זה, ובהתחשב בכך שיתכן שיהיה צורך בייצוג הכונסים בבית המשפט העליון כמשיבים בערעור, אינני פוטרת את עו"ד רוגין מלהמשיך להיות כונס נכסים בתיק.

            כמו כן יישאר מר אלבלה ככונס נכסים, יחד עם עו"ד רוגין.

6.         אני מורה לכונסים להחזיר לאלבלה את ההוצאות שהוציא לשם שמירת הנכס בסכום של 5,700 ש"ח. הסכום הזה ישולם מתוך קופת הכינוס, ואם לא הופקדו עדיין כל הכספים, הם ישולמו לו עם ההפקדה.

באשר לבקשתו של מר אלבלה לפסוק לו החזר הוצאות בגין העבודה שהושקעה, סיורים עם המהנדס ועם השמאי, פגישות ושיחות עם עו"ד רוגין ועם הדיירים, החלטתי היא שבהמשך הכינוס והמשך פעילותו של מר אלבלה, ניתן יהיה להעריך באופן כולל יותר את הוצאותיו והמגיע לו. לפיכך בקשתו זו תידון במועד מאוחר יותר. על כל פנים, הכונס יודיע לי לאחר תשלום הוצאותיו של המהנדס ושל עו"ד רוגין, כמה נותר בקופת הכינוס.

7.         באשר לבקשותיו של מר אלבלה להמשיך ולפעול על מנת לקדם את האינטרסים המשותפים של בעלי הדירות, אני מורה כי אחליט בהם לאחר הישיבה שאני קובעת ולאחר שמיעת בעלי יתר הדירות. הישיבה נקבעת ליום 11/5/06 שעה 12:30  ומטרתה גם לנסות לגשר בין הפערים, כפי שעלו מדו"ח הכונסים, כדי להמשיך את הבניה, או למכור את הבניין כמות שהוא, בשיתוף הצדדים. 

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לצדדים וכן לעו"ד רוגין ולמהנדס יהושע בר-זיו.

ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ו (27 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.