ה"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
865-05
05/02/2006
|
בפני השופט:
ד"ר דרורה פלפל
|
| - נגד - |
התובע:
1. דינה לוין
2. בן חיים מאשה
3. בן חיים דוד
4. קרמן מרים
5. לבנון שרה
עו"ד ע' ישראלי
|
הנתבע:
אפרים חלבי ובניו חברה לבנין ולהשקעות בע"מ
עו"ד א' וינשטיין
|
| החלטה |
א.
מהות העתירה
בפנינו המרצת פתיחה בה מתבקשת הצהרה כי הסכם למכירת מקרקעין (הסכם קומבינציה) שנחתם בין המבקשים לבין המשיבה ביום 28.9.98 בטל ומבוטל לנוכח הפרתו היסודית ע"י המשיבה, או כי התנאי המתלה בהסכם הביא לכך שההסכם כלל לא השתכלל ולא נכנס לתוקפו; כן התבקש ביהמ"ש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה על זכויות המבקשים במקרקעין בגין ההסכם.
ב.
טענה מקדמית
המשיבה מעלה טענה מקדמית של העדר סמכות עניינית, שכן המבקשים לא הוכיחו, לטענתה, כי שווי הזכויות במקרקעין נשוא הבקשה, הינו בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי.
המשיבה מסתמכת על פסיקת בתי המשפט המחוזיים, לפיהם תביעה לביטול הסכם להעברת זכויות בעלות כמוה ככל תביעה הנוגעת לזכויות, והסמכות העניינית נקבעת לפי ערך הנכס. על כן, כאשר נחתם הסכם למכר דירה, והמוכר או הקונה מבקשים לבטלו, תקבע הסמכות לפי ערך המקרקעין (ר' ת"א (ב"ש) 586/90
סרוסי נ' אילון; ת"א (י-ם) 4089/02
מליח יואב נ' צביקה מזרחי; בש"א (ב"ש) 5509/01
יחזקאל ניסים נ' אבו מאפיה).
לשאלת ביהמ"ש השיב בא כוחה שאין בידיו אסמכתא של ביה"ש העליון בענין זה (עמ' 2, שו' 25-26).
ג.
דיון
אכן, הלכה ברורה בנידון דידן לא יצאה מלפני בית המשפט העליון, אך מפסיקתו יש ללמוד שהסמכות בענייננו נתונה לבית המשפט המחוזי.
כלל גדול קבע בית המשפט העליון ביחס לסמכות העניינית לדון בחוזה מכר מקרקעין בע"א 476/88
אשתר נ' נפתלי (פ"ד מה(2) 749, 755):
"
בענייננו מסורה הסמכות הייחודית לדון בתביעות הנוגעות למכר הדירה לבית המשפט המחוזי, תוך שלילה מפורשת של סמכותו של בית-משפט השלום לדון בענינים אלה.
בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו ואכיפתו של חוזה המכר. כל שהוסמך בית המשפט השלום (מסיבות ארכאיות) בהקשר לחוזה מכר זה הוא לדון בתביעה בדבר החזקה או השימוש בדירה הנדונה". (הדגשות שלי - ד.פ.)
יישום הלכה זו במקרה דנן מורה בבירור כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי לדון בביטול ההסכם למכירת מקרקעין.
מסקנה זו מקבלת חיזוק לאור העובדה שבבקשה למתן פסק דין הצהרתי עסקינן.
בית המשפט העליון אמר את דברו ביחס לסמכות העניינית ביחס לסעד הצהרתי ברע"א 7551/00
יהויכין פוקס נ' אלברט קצנלנבוגן (פ"ד נו(1) 253, 255-256):
"הסמכות לתת סעד הצהרתי קבועה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), הקובע כלהלן:
כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא - תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.
הנה-כי-כן, כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך לדון בתובענה למתן סעד הצהרתי. זהותו של בית-המשפט נקבעת, בכל מקרה קונקרטי, בהתאם לתוכן הסעד ההצהרתי המבוקש. בפרט, כאשר ההצהרה מכוונת כלפי זכות שניתן להעריך את שוויה הכספי, הרי שהסמכות נקבעת על-פי סכום התובענה.
כאשר לא ניתן להעריך את שוויה, על התובענה להידון בבית-המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית". הדגשה שלי - ד.פ.
בענייננו מדובר בפס"ד הצהרתי לביטול הסכם במקרקעין בהיקף של 14 דירות לטענת המבקשים או 4 דירות לטענת המשיבה, כאשר השווי הכספי לא ננקב בעתירה אולי מכיוון שהוא עדיין לא ידוע באשר הדירות טרם נבנו, ועל כן מסורה הסמכות לבית המשפט המחוזי;
לעומת זאת, מעבר לאמור לעיל, פסקי הדין המחוזיים שהציגה המשיבה עוסקים במקרים שמחיר הדירה בהסכם היה ברור וידוע או שמדובר בתביעות להשבה, שגם בהן הסכום הכספי ידוע ולא בבקשות לפסק דין הצהרתי לביטול עסקאות במקרקעין בנוסח כזה, הנובע מעיסקת קומבינציה.
המרצת הפתיחה שבפנינו כוללת, כאמור, גם בקשה למחיקת הערת אזהרה.