החלטה בתיק הפ 201450/05

1.         המשיב 1 נהג ברכב, שהיה מבוטח (בביטוח חובה) על ידי המבקשת, כשבתוכו המשיבים 2 ו-3 ונוסעת נוספת, בכביש חוצה ישראל.

            רכב אחר שעמד בצידי הכביש פגע בעוצמה ברכב הנדון וגרם לפציעתם של כל המשיבים.

            דרישת המשיבים מהמבקשת לפצותם בשל נזקי הגוף שנגרמו להם נדחתה על ידי המבקשת, בנימוק "כי מדובר בארוע לאומני/מעשה מכוון המוחרג מהגדרת תאונת דרכים".

            בתובענה זו, מתבקש בית המשפט, להורות בצו קבוע (למעשה, ונכון יותר היה לומר: ליתן צו הצהרתי), כי האירוע הנדון עונה על הגדרת "תאונת דרכים" לפי סעיף 1 ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - חוק הפלת"ד), ושלכן הוא מכוסה על ידי פוליסת הביטוח שהוציאה המבקשת והם זכאים לפיצוי ממנה על הנזקים שנגרמו להם.

            בכתב תשובתה לתובענה שבה המבקשת וטענה, כי האירוע הנדון איננו בגדר תאונת דרכים על פי הפלת"ד, כיוון שהוא אירע "כתוצאה ממעשה מכוון ו/או פעילות חבלנית עוינת ו/או על רקע לאומני".

2.         המבקשת מבקשת, כטענת סף, להורות על "ביטול המרצת הפתיחה" ובירורה כתובענה רגילה וזאת משני טעמים עיקריים:

א.         הסעד הממשי והאמיתי הוא סעד כספי, וגם אם תוענק למשיבים ההצהרה המבוקשת עדיין יידרש מהם להגיש תביעה כספית.

ב.         הקביעה שהמשיבים נפגעו בתאונה הינה קביעה שברפואה.

3.         כמעט כל תביעה לסעד הצהרתי טומנת בתוכה תובענה כספית, או, לכל הפחות, היא ניתנת להערכה כספית, מבחינת שוויה. עקב כך, יידרש התובע, לרוב, להיזקק לתביעה נוספת כדי לתבוע את הסעד המהותי, אך עדיין אין בכך כדי לשלול את זכותו לקבלת הסעד ההצהרתי (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 468).

            המבחן העיקרי, לפיו ייטה בית המשפט לתת סעד הצהרתי, למרות שהוא בלבד לא יתן מענה סופי ומוחלט לצרכיו של התובע, הוא התועלת שעשויה לצמוח ממתן סעד זה.

            אני סבור, כי  שעה שהסעד ההצהרתי מבוקש כנגד גוף ציבורי כגון: המדינה, רשות מקומית, מוסד ציבורי, חברה ממשלתית וכיו"ב, או כנגד גופים הפועלים על פי חוקים מוגדרים, כפופים לפיקוח ציבורי ומחויבים להתנהלות כעין גוף ציבורי, כגון: בנק או חברת ביטוח (ראו: מ' רובינשטיין, ב' אוקון, "הבנק כסוכנות חברתית", ספר שמגר (מאמרים חלק ג', תשס"ג), עמ' 819), אזי די, בדרך כלל, במתן סעד הצהרתי כדי שהתובע יקבל את מבוקשו, כיוון, שההנחה היא, שהנתבע הנדון יציית לצווים ההצהרתיים שניתנו ויפעל כמחויב על פיהם, בלא שיהיה צורך להגיש תובענה נוספת לשם מימוש הזכויות הנובעות מהם.

4.         שיקול נוסף למתן הסעד ההצהרתי טמון בשאלה, אם קיים לתובע ענין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית המשפט, והאם יש במתן הסעד ההצהרתי כדי להסיר מכשול העומד בפניו, או לפתור קושי הניצב בפניו (ע"א 6291/95 בן-יקר גת חברה להנדסה נ' הועדה המחוזית לתכנון, פ"ד נא(23) 825, 870).

5.         כעולה מתשובת המבקשת לדרישת המשיבים לפצותם, שאלת הגדרתו של האירוע כתאונת דרכים או כארוע מכוון/חבלני/לאומני היא העומדת במרכז המחלוקת שביניהם.

            הסרתו של מכשול זה יקדם מאד את בירור דרישת הפיצוי של המשיבים לכאן או לכאן.

            אם תתקבל גירסת המבקשת, לא יהיה עוד כל צורך בבירור דרישה זו.

            אם תתקבל גירסת המשיבים, ומתוך הנחה, שיש לקוות כי היא מתקיימת במרבית המקרים, לפיה המבקשת אכן מבררת ובוחנת כל דרישת פיצוי של מבוטחיה לגופה ומפצה אותם בהתאם, בלא שיהא צורך בהגשת תביעה לבית המשפט, אזי סביר לומר כי גם דרישת הפיצוי של המשיבים תבחן לגופה והם יפוצו בהתאם, גם בלא שיזדקקו לתביעה נוספת.

            אולם, גם אם עדיין יזדקקו המשיבים לתביעה נוספת, הרי שזו תצומצם לבירור השאלות הרפואיות, הנזקים הנטענים וגובה הפיצוי, לאחר שהשאלה הנדונה כאן כבר הוכרעה.

6.         מכאן, שיש לדחות גם את נימוקה הנוסף של המבקשת בבקשה זו.

            בתובענה זו איננו נדרשים לבירורה של כל סוגיה רפואית שהיא. כל שנדרש הוא לקבוע, האם, עקרונית, זכאים המשיבים לפיצוי מאת המבקשת על נזקי הגוף שנגרמו להם, אם נגרמו.