מהו המועד לביצוע צו הריסה מנהלי במקרה שבו מוגשת בקשה לתיקון פסק הדין המאשר את צו ההריסה? זוהי השאלה העקרונית העומדת לדיון בבקשה שבפני.
1. בבקשה שלפני מבקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה למשיבה להימנע מהריסת תוספת בניה וזאת עד למתן החלטה בעתירה למתן פסק דין הצהרתי שהגיש בד בבד עם הבקשה דנן.
2. עניינה של הבקשה בצו הריסה מנהלי שניתן ביום 14.10.98 לפיו יש להרוס תוספת בניה חריגה בקומת עליית הגג בה מתגורר המבקש. לאחר מתן צו ההריסה האמור, החל העותר ליזום שורה ארוכה של הליכים משפטיים, במטרה לבטל את צו ההריסה. סופו של דבר שבקשת המבקש נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (ת"פ 43/98), וערעור על החלטה זו נדחה אף הוא ביום 6.3.07, על ידי בית משפט זה (כב' ס. הנשיאה השופט ש. ברלינר) (להלן: "
פסק
הדין"). כן נדחתה בקשת רשות ערעור שהמבקש הגיש לבית המשפט העליון.
3. ביום 22.3.07 הגיש המבקש בקשה להבהרת פסק הדין בטענה כי בפסק הדין נכללה קביעה עובדתית מוטעית לפיה לא הוצא היתר כדין לתוכנית שינויים בבניין בו נמצא בית מגוריו (להלן - "
בקשת ההבהרה"). ביום 15.4.07 ניתנה החלטת כב' ס. הנשיאה השופט ברלינר, לפיה תוקן פסק הדין כמבוקש (להלן: "
החלטת התיקון"). בשל חשיבות ההחלטה לעניננו, אצטט את עיקר ההחלטה: "
יש לתקן את פסה"ד כך שהאמירה כי "היתר בניה לכך לא הוצא" - תתבטל. אין בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית אשר תהא כפופה לאמור בסעיף 8 של התגובה, כך שצו ההריסה יתייחס למפלס השלישי העליון המכונה עליית גג, ואשר מדובר בקומת גג שנבנתה."
4. לאחר שניתנה החלטת התיקון, ביקשה המשיבה לבצע את צו ההריסה, וקבעה את ביצוע הצו ליום 13.5.07. בעקבות זאת, הגיש המבקש את הבקשה דנן בה נטען כי אין לבצע את צו ההריסה המנהלי, מאחר שחלפו 30 הימים הקבועים בסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "
חוק התו"ב"). לטענתו, תוקפו של צו ההריסה פג ביום 7.4.07 - בחלוף 30 יום מיום שניתן פסק הדין.
5. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, יש למנות את מועד 30 הימים לביצוע צו ההריסה ממועד מתן החלטת התיקון. לטענתה, מטעמי הגינות לא היתה היא רשאית לבצע את צו ההריסה עד לסיום ההליך המשפטי וזאת מאחר וביצוע הצו יסכל את תוצאות ההליך המשפטי.
לעניין זה טוען המבקש כי פנייתו לבית המשפט היתה במסגרת בקשה למתן הבהרת פסק דין ולא לתיקונו. כן טוען המבקש כי החלטת התיקון נעדרת כל נפקות משפטית מאחר ולא היה בה כדי לשנות את התוצאה הסופית של פסק הדין, וכי לפיכך אין בכוחה "לאפס" את מירוץ 30 הימים, אשר החל עם מתן פסק הדין.
דיון
6. אקדים ואומר כי דין הבקשה להדחות.
דעתי היא כי החלטת התיקון היא היא ההחלטה הקובעת לצורך מניין 30 הימים בהם רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה, ולפיכך בעת הגשת הבקשה דנן, טרם חלף המועד לביצועו.
7. ראשית אציין כי אף שהמבקש הכתיר את בקשת ההבהרה כבקשה "להבהרת פסק הדין", הרי במהותה, למעשה, הבקשה הינה בקשה לתיקון פסק דין שהוגשה על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אדגיש כי על פי החוק והתקנות, אין כל הליך של בקשה להבהרת פסק דין, אלא בדרך של פניית ראש ההוצל"פ לשופט שנתן את פסק הדין, כאמור בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.
גם מתוכן תגובת המשיבה לבקשת ההבהרה (הבקשה עצמה לא צורפה לעיוני) וכן מהחלטת התיקון, ניתן בברור להיווכח כי עתירת המבקש היתה לתיקונו של פסק הדין, ובהתאם - פסק הדין תוקן ולא הובהר. לפיכך, יש להתייחס להחלטת התיקון כהחלטה שניתנה במסגרת הליך של בקשה לתיקון פסק דין על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. אעיר כי הכתרת הבקשה בכותרת זו או אחרת, אינה קובעת את מהותה, והשווה הכתרת פסק דין כהחלטה או כפסק דין והעדר כל נפקות לכותרת (ראה א' וינוגרד תקנות סדר הדין האזרחי (מהדורה רביעית, כרך ב 546).
8. סעיף 81 (ג) לחוק בתי המשפט קובע כי "
תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת"
על פי סעיף 81 סעיף קטן (א), אין צורך שהחלטת התיקון תתתקן באופן מהותי את פסק הדין כדי לדחות את מועד הגשת הערעור, ודי לצורך כך שבית המשפט תיקן תיקון טכני כמו טעות לשון.
9. נראה לי כי ניתן לעשות אנלוגיה מסעיף 81 לעיל גם לגבי המועדים החלים בעניננו לעניין ביצוע צו הריסה על פי פסק דין. רוצה לומר, הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין הנוגע לביצועו של צו ההריסה, יראו, לעניין המועד לביצועו, את מועד מתן החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. לדעתי, יש לקבוע כי במידה שביצועו של פסק הדין כרוך בפעולה אקטיבית שבעקבותיה לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, יידחה מועד ביצוע פסק הדין עד לאחר מתן החלטת התיקון, שאחרת נמצאנו מסכלים את פסק הדין המתוקן ולמעשה מרוקנים במקרה כזה מתוכן את הליך תיקון פסק הדין.
10. אגב, גם בקשת הבהרה שמפנה ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ כאמור לעיל, מעכבת אוטומטית את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה, לגבי אותו חלק אליו מתייחסת בקשת ההבהרה. ראה: "
היה ראש ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב ביצועו של אותו חלק של פסק-הדין שאינו טעון הבהרה"
11. במקרה דנן, המבקש טוען כי פסק הדין מהווה סיום ההתדיינות בנוגע לצו ההריסה והחלטת התיקון אינה מעלה ואינה מורידה לעניין מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה. אין בידי לקבל טענה זו. לו היה מדובר בתיקון טכני בלבד של פסק הדין, אשר לא היה בכוחו מלכתחילה, לשנות את תוצאת פסק הדין, ניחא. אולם בעניננו, התיקון המבוקש נגע, עקרונית, לשורש המחלוקת בין הצדדים. שהרי בבקשה דנן טען המבקש כי "
הוצא ההיתר בניה חוקי למהדרין לבניה נשוא צו ההריסה!" (ההדגשות במקור - י.ו.).
פשיטא, כי במידה ובית המשפט היה מקבל את טענת המבקש כי היתר הבניה שניתן (ובטעות נקבע כי לא ניתן) נוגע לבניה נשוא צו ההריסה, היה בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין ולהוביל לביטול צו ההריסה. עובדה היא כי בהחלטה גופה ניתנו הוראות לעניין היקף צו ההריסה ותחולתו.
12. יתירה מכך, סעיף 238א (ט) לחוק התו"ב קובע כדלקמן:
"... לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר. ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן".