החלטה בתיק בשא000000/05

הבקשה הוגשה בשעה 17:10. דחיפות הבקשה נובעת מן העובדה, כי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, קבע בהחלטתו כי המבקשת תצא את הארץ בתאריך 29.7.05 שעה 06:15.

ביקשתי תגובת ב"כ המשיבים, שכן, על שולחני הונחה בקשה למחיקת עתירה של המבקשת בתיק אחר עתמ 2113/05 בשא 32014/05, ממנה למדתי כי לא ניתן להיענות לבקשה, נוכח הבטחה מפורשת מהמבקשת לבקשת עיכוב למספר ימים כדי להסדיר את ענייניה למסירת עדות מוקדמת בבית הדין לעבודה, בטרם עזיבתה את הארץ.

בשעה 18:50 קיבלתי תגובת הפרקליטות. תגובת ב"כ המשיבים עו"ד אייל אדר מפמת"א (אזרחי).

עניינה של הבקשה:

מתן צו זמני המורה שלא לגרש את המבקשת מן הארץ, עד לקיום דיון במשרד הפנים לגבי בקשת התאזרחות שהוגהש על ידי המבקשת ובעלה בן זוגה של המבקשת; וכן לשחרורה של המבקשת בערבות ממתקן מעצר כליאה בחדרה עד לדיון בבקשת האזרחות.

נימוקי הבקשה:

בבקשה מגולל ב"כ המבקש את קורותיה של המבקשת, תוך ציון השתלשלות המאורעות לגבי הליכי הנישואין שהחלו בחודש פברואר בטרם נעצר המבקשת על ידי משטרת ההגירה.

בן זוגה של המבקשת-בעלה, זומן לפגישה לקבלת אשרת זרים ביום 20.7.05. במהלך הפגישה התבקש בן זוגה של המבקשת להמציא רשימה ארוכה של מסמכים ולהגיע למשרד הפנים בליווי המבקשת. בני הזוג צריכים להתייצב במחלקה הנ"ל ביום 29.8.05. ברם, נוכח העובדה כי המבקשת עצורה, לא תוכל להגיע אם לא תשוחרר.

רקע משפטי:

עפ"י המדיניות בפרשת בג"צ, 3648/97 סמטקה נגד משרד הפנים, לעניין הפעלת שיקול דעת משרד הפנים לדבר התאזרחות של בן זוג ישראל, יזכה בן הזוג הזר להיתר ישיבה עבודה בישראל למשך 6 חודשים. היתר שניתן עפ"י תקנת הכניסה לישראל.

הואיל והמבקשת יכולה להיות מורחקת מישראל, כל עוד היא עצורה יש לשחררה.

עמדת המשיב 1:

המבקשת נעצרה עוד ביום 14.7.05 כשטיסת המבקשת הייתה מתואמת לשעה 06:15. המבקשת נכנסה לארץ ביום 4.7.99 באשרת תייר לשלושה חודשים, ומאז היא שוהה בלתי חוקית.

עתירה קודמת של המבקשת הוגשה ביום 21.7.05 ובה התבקש ביהמ"ש לעכב את המבקשת להרחקה למספר ימים, ואז הנימוק היה הצורך להעיד בבית דין לעבודה. משנעתר ביהמ"ש לבקשה זו, הוגשה הבקשה הנוכחית עם נימוק אחר. יש מקום לדחות את הבקשה על הסף מחמת שיהוי, כפי שקבע כב' השופט פוגלמן בעת"מ 430/03 אורקה גבריאלא נ' שר הפנים, ובעת"מ 1838/03 הריב דנות ואח' נ' שר הפנים, וכן החלטתי בעניין ג'ראלד אנטוני נ' שר הפנים, אשר בכל אותן עתירות ביהמ"ש דחה את הבקשה מחמת שיהוי שלא ניתן לו הסבר.

זאת ועוד, אין למבקשת עילה. היא נמצאת בארץ 6 שנים באופן בלתי חוקי. נישואי סלוודור לא הוכרו בישראל, ותלויה ועומדת בעניין זה עתירה לבג"צ, שהוזכרה על ידי ב"כ המבקשת. העתירה טרם הוכרעה.  ומה שכותב ב"כ המבקשת, כאילו נישואי סלוודור, איננו מדוייק, בלשון המעטה.

המבקשת לא פנתה למשרד הפנים עובר להוצאת צו ההרחקה על מנת לנסות ולהסדיר מעמדה בישראל, וזאת על אף הטענה שהיא מכירה את בן זוגה מזה מספר שנים.

בתצהיר שצורף נאחר כי הנישואין נרשמו ביום 22.7.05 דהיינו לאחר הוצאת צו ההרחקה, ובעניין זה, קבע ביהמ"ש העליון בבג"צ 3975/05 (צורף לתגובה) כי אין סיבה לדחות את ההרחקה מן הארץ למי שניסה לאחר הוצאת צו ההרחקה.

ד י ו ן :

כאמור בעתירה הקודמת של עותר שרק אתמול הגיעה לשולחני עם בקשה למחיקתה, ציינה המבקשת בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, ציין ב"כ המבקשת שמייצג אותה גם כיום: "כל מבוקשה של המבקשת הוא ליתן לה ימים נוספים בטרם תצא את הארץ זאת על מנת לתת את עדותה המוקדמת לבית הדין בגין הכספים אשר נותרו אצל מעסקיה במהלך עבודתה אצלם במשך 6 שנים. מבוקשה הינו ליתן עדות מוקדמת בטרם תעזוב את הארץ על מנת שינתן לה יומה בביהמ"ש ולקבל את כספה אשר עבדה עבורו בזיעת אפה".