החלטה בתיק בשא 813/07

1.      לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתביעה שהתנהלה על דרך של דיון מהיר (הרשמת מוניקה מרגלית; ד.מ 3245/07).

2.      הרקע לבקשה:

2.1.   ביום 16.7.07 התקיים דיון במעמד הצדדים בתביעתו של המשיב כנגד המבקשים לתשלום רכיבים הנובעים מקשר העבודה בין הצדדים. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה ניתנת למבקש ארכה בת 7 ימים להגשת תלושי שכר, לפנים משורת הדין.

2.2.   ביום 15.8.07 המציא המבקש לבית הדין תלושי שכר של המשיב.

2.3.   בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את תביעת המשיב לתשלום הפרשי שכר עבודה, וקיבל במלואן את תביעותיו לגמול עבודה בשבת והוצאות נסיעה. בית הדין מצא להרים מסך ולחייב את המבקש 2 (להלן: "המבקש") שהינו המנהל ובעל מניות במבקשת 1 (להלן  "החברה") באופן אישי בחובות החברה כלפי המשיב, משהוכח כי החברה נוהלה על ידי המבקש תוך עירוב נכסים, ללא אבחנה בין התאגיד לבעליו, דבר המצביע על שימוש לרעה של המבקש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. בפסק הדין צוין כי ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום.

2.4.   ביום 31.10.07 הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק דין, אשר נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.11.07 שקבעה כי אין להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן לאחר דיון במעמד הצדדים.

2.5.   הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 10.12.07.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין הומצאה לכתובת הורי המבקש, למרות שבדיון שהתקיים ביום 16.7.07 ציין המבקש כי זו אינו כתובתו הנכונה, ועל גבי הבקשה לביטול פסק דין ציין את כתובתו הנכונה.

3.2.   המבקש הגיש בקשות לבית הדין האזורי להמציא לו את ההחלטה, ורק לאחר שניגש לבית הדין האזורי, צילם את ההחלטה.

3.3.   פסק הדין מושא הערעור ניתן תוך התעלמות מתלושי השכר שהגיש המבקש, ונפלו בו טעויות.

4.      המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   המבקשים בחרו להגיש בקשה לביטול פסק דין, וגם זאת באיחור, במקום להגיש בקשת רשות ערעור במועד.

4.2.   הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

4.3.   סיכויי הערעור קלושים.

5.      לאחר עיון בבקשה ובכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן.

6.      עיון בבקשה מעלה כי טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור מופנות כנגד פסק הדין מיום 20.8.07, ולא כנגד ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, והם: בית הדין האזורי התעלם מתלושי השכר שהמציא המבקש לבית הדין ביום 15.8.07 המוכיחים כי חוב המבקשים למשיב נמוך מהסכום שנפסק, אשר ככל הנראה לא הובאו לעיון הרשמת טרם מתן פסק הדין; לא היה מקום להרמת מסך.

7.      ככל שהבקשה אכן מתייחסת לפסק הדין מיום 20.8.07: משמדובר בפסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר, על פי סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 הערעור עליו הוא ברשות. על פי תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, בקשת רשות ערעור תוגש תוך 15 ימים מן היום שבו ניתן פסק הדין, או מן היום בו הומצא למבקש.

8.      באשר למועד בו הומצא פסק הדין למבקש: מאישור המסירה הסרוק במערכת הזכירות - נט עולה כי פסק הדין נשלח למבקש לכתובת ברחוב יד עם 7, רמת גן, וכי עקב סירוב לקבל את דבר הדואר, פסק הדין הודבק על הדלת ביום 19.9.07. המבקש אמנם טען בבקשה כי הכתובת הנ"ל אינה כתובתו, אולם לבקשה להארכת מועד צורף פסק הדין, בצירוף דף מקדים של מזכירות בית הדין הנושא את מספר אישור המסירה, ועל כן ניתן ללמוד כי פסק הדין אכן הגיע לידי המבקש במועד הדבקתו על הדלת. בכל אופן, המבקש לא טען כי פסק הדין הומצא לו במועד אחר. לפיכך, המועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעם המבקש היה ביום 14.10.07, בהתחשב בימי פגרת חג הסוכות. לכך יוסף כי פסק הדין הומצא לחברה ביום 3.9.07, כך שניתן להניח כי פסק הדין הגיע לידי המבקש, מנהל החברה, אף בטרם יום 19.9.07.