החלטה בתיק בשא 775/06

בית הדין הארצי לעבודה

משה כהן                                                                                            המבקש

ויליאם אנויה                                                                                      המשיב

בפני: השופטת נילי ארד, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה

          נציג העובדים מר אמנון כספי,        נציג המעבידים מר חיים קמיניץ

בשם המבקש: עו"ד גיל קפיטולניק

בשם המשיב : עו"ד רחמים עזריה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה; עב 2086/04), בו נקבע כי על המבקש לשלם למשיב סכומי כסף שונים המגיעים לו לתקופת עבודתו אצל המבקש וסיומה.

2.         המשיב הועסק בשירותו של המבקש החל משנת 1996 ועד לחודש מאי 2003, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין השניים. בבית הדין האזורי בבאר-שבע התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה ופדיון דמי חופשה, הפרשי שכר מינימום והחזר הוצאות נסיעה. המשיב טען כי פוטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, במהלך תקופת היעדרותו עקב מחלה. בכתב ההגנה טען המבקש כי יחסי עובד - מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת המשיב אשר זנח את מקום העבודה ולכן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. עוד טען המבקש כי שילם למשיב את כל המגיע לו עבור הזכויות האחרות. על רקע מחלוקת זו השאלה המרכזית אשר עמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה נסיבות סיום העסקתו של המשיב לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

3.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בעיקרה. בית הדין האזורי קבע כי המבקש ראה במשיב כמי שהתפטר מעבודתו בדרך של זניחת מקום העבודה בתקופה בה נעדר מסיבות רפואיות, ולכן התנהגותו כמוה בפיטורים. בית הדין האזורי קבע כי המשיב העביר לידי המבקש אישורים רפואיים המלמדים כי איננו כשיר לעבודה ועל כן יש לראותו כמפוטר תוך זכאות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. אשר לתביעה להפרשי שכר מינימום אימץ בית הדין האזורי את גירסת המשיב לפיה הועסק בשכר חודשי ולא בשכר מינימום, בשיעור שהוסכם בין הצדדים מעת לעת ובהתאם לכך פסק לו הפרשי שכר מינימום. בנוסף, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב פדיון חופשה ודמי הבראה. תביעת המשיב לתשלום החזר הוצאות נסיעות נדחתה. משהתקבלה תביעת המשיב בעיקרה, חייב בית הדין את המבקש לשלם לו הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח.

4.          המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 15.8.06 ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע בפנינו.

5.          בבקשתו טוען המבקש כי סיכוייו להיפרע מן המשיב במקרה בו יתקבל ערעורו הינם קלושים. זאת, בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המשיב, היותו אב חד הורי אשר פרט לבנו הקטין אין לו כל משפחה במדינת ישראל. עוד טוען המבקש כי שילם למשיב תשלום המגיע לו בגין פיצויי פיטורים. מוסיף המבקש וטוען כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. לחלופין, המבקש מבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת ערבות בנקאית מטעמו בסכום שיקבע בית הדין. 

6.          המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, המבקש לא שילם לו את סכום הפסק לאורך שנים ארוכות וגם לאחר מתן פסק הדין, למעט תשלום פיצויי פיטורים וזאת מחשש לפיצויי הלנה. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור של המבקש קטנים שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מתבסס על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. עוד טוען המשיב כי טענות לגבי חוסר הקשר שלו לארץ אשר פורטו בבקשת המבקש אינן נכונות, שכן הוא תושב מדינת ישראל ומתגורר עם בנו בארץ שנים ארוכות.