החלטה בתיק בשא 722/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת אורית יעקבס; עב 2031/04). פסק הדין ניתן ביום 1.8.2006 והומצא לב"כ המבקשת ביום 9.8.2006, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור (בשים לב לפגרה וליום כיפור) היה יום 3.10.2006. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 11.10.2006.

2.      בפסק דינו של בית הדין קמא נדונה תביעתו של המשיב, אשר עבד במבקשת כנהג משאית, לתשלום פדיון חופשה שנתית, יתרת דמי חגים, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, שעות נוספות ושעות לילה, יתרת החזר תשלומי ביטוח מנהלים, דמי הודעה מוקדמת והחזר תשלום קנס. כן נדונה תביעה שכנגד אשר הגישה המבקשת לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, נזקים בחיפוש אחר מחליף, פיצוי בגין גרימת שתי תאונות ברשלנות, נזק והפסד השתכרות בחודש אוקטובר 2002 והחזר פיצויים.

בית הדין האזורי קיבל את מרבית תביעתו של המשיב ודחה את מרבית התביעה שכנגד. בית הדין קבע כי המשיב פוטר ולא התפטר מעבודתו כנהג במבקשת, וכי הסיכום עם המשיב בנוגע לתנאי עבודתו במשיבה היה, בתחילת עבודתו, כי יעבוד לפי שכר בסיס של 3,000 ש"ח בתוספת של 10% מ"העבודה" אשר תבצע המשאית עליה יעבוד. כעבור מספר חודשים סוכם כי שכרו החודשי יהיה 8,000 ש"ח נטו, בניכוי סך של 500 ש"ח בגין ביטוח מנהלים, ולא כי שכרו יחושב באופן יומי, כטענת המבקשת. בית הדין האזורי הגיע למסקנותיו אלו בעיקר נוכח קביעתו בדבר מהימנות גרסתו של המשיב לעומת אי מהימנותה של גרסת מנהל המבקשת.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   הבקשה נשלחה בדואר מהיר אקספרס ביום 29.9.2006, והייתה אמורה להגיע לבית הדין כבר באותו היום או למחרת. אולם, מפני שבימים הבאים חלו שבת, ערב יום כיפור ויום כיפור עצמו, הגיע כתב הערעור ליעדו רק ביום 4.10.2006, כלומר- באיחור בן יום אחד בלבד.

3.2.   בשבוע האחרון של חודש ספטמבר סבל ב"כ המבקשת מדלקת בלסת ובשיניים, דבר שאילץ אותו לעבור ארבעה טיפולים באותו שבוע, ומנע ממנו להתייצב לעבודתו, וכן מנע ממנו להגיש את כתב הערעור בתאריך מוקדם יותר.

ב"כ המבקשת צירף לבקשתו אישור מרופא שיניים, לפיו עבר טיפול שיניים דחוף משך ארבעה ימים רצופים, אשר חייב גם מנוחה, בין התאריכים 25.9.2006 ועד 29.9.2006.

3.3.   מדובר באיחור קצר, בן יום אחד בלבד. ברור כי בפרק זמן קצר זה טרם הספיק המשיב לפתח ציפיות בדבר סופיות הדיון בעניינו.

3.4.   למבקשת סיכויים גבוהים לזכות בערעורה.

4.       המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   המבקשת בחרה לשלוח את ערעורה בדואר ולא באמצעות שליח, למרות שידעה כי נשלח ביום האחרון להגשתו, ואף לא טרחה לבדוק האם הערעור הגיע ליעדו במועד. רק לאחר שקיבלה המשיבה הודעה ממזכירות בית הדין ביום 4.10.2006 לפיה הערעור הגיע באיחור, טרחה לשלוח את הבקשה להארכת המועד.

4.2.   ב"כ המבקשת לא הוכיח כי טיפולי השיניים שעבר מנעו ממנו להתייצב לעבודתו, ואף לא תמך בקשתו בתצהיר המעיד על כך. למעשה, שוחח ב"כ המבקשת עם ב"כ המשיב בטלפון ביום 27.9.2006, והודיע לו כי המבקשת מעוניינת להגיע להסדר תשלומים, כלומר- ב"כ המבקשת הגיע לעבודתו באותו היום.

4.3.   הבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור רב מיום קבלת ההודעה ממזכירות בית הדין לפיה הערעור הוגש באיחור.

4.4.   למבקשת סיכויים קלושים לזכות בערעורה, שכן פסק הדין נסמך בעיקרו על מהימנות העדים, ובית הדין שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאי מהימנות.

5.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין קמא, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

6.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא (עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, ניתן ביום 23.5.05).

7.      הנימוק העיקרי שהובא על ידי ב"כ המבקשת לאיחור בהגשת הערעור הוא מצבו הרפואי, בעקבות טיפולי השיניים שנאלץ לעבור. לעניין זה קבעה הפסיקה כי:

"בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור".

ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (תל אביב, 1995), עמ' 895 - 896; בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ'  רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 72.