החלטה בתיק בשא 7153/05

1.         בפניי בקשה לביטול קנסות ולהורות למשיבה לחדש את רשיון הנהיגה של המבקש.

עובדות רקע

2.         ביום 26.6.00 ניתן צו כינוס נכסים על נכסי המבקש.

3.         עובר למתן צו הכינוס היה המבקש חייב למשיבה סכומי כסף בגין קנסות תעבורה. המשיבה הגישה תביעת חוב באיחור. בקשתה להארכת המועד נדחתה ע"י הנאמן. המשיבה לא ערערה על החלטה זו.

4.         ביום 12.2.04 אישר ביהמ"ש הסדר בין החייב לנושיו וקבע כי " ההסדר מחייב את כלל נושי החייבים להם חוב בר תביעה, כאמור בסעיף 35(י) לפקודה".

5.         גם לאחר מועד צו הכינוס עבר המבקש עבירות תעבורה וצבר קנסות נוספים.

דיון ומסקנות

6.         אין חולק כי על המבקש לשלם את החובות, שנוצרו לאחר מתן צו הכינוס וכי המשיבה רשאית לפעול עפ"י שיקול דעתה במסגרת הסמכויות המוקנות לה עפ"י דין בגין חובות אלה. דהיינו, המשיבה ו/או רשות הרישוי רשאיות לעכב את רשיון הנהיגה של המבקש עד לתשלום חובות אלה.

7.         באשר לחובות שנוצרו לפני מועד צו הכינוס -

            לטעמו של הנאמן "משתביעת החוב של המשיבה נדחתה ע"י הח"מ לא קיים חוב בגין קנס ולפיכך נבצר מהמדינה לנקוט בהליכים לגבייתו ..." טענה זו מתעלמת מהאמור במפורש בסעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן:"הפקודה"), כפי שיובהר להלן.

8.         סעיף 35(י) לפקודה קובע כי: "פשרה או הסדר שנתקבלו ואושרו כאמור בסעיף זה יחייבו את החייב ואת כל הנושים לעניין כל חוב בר-תביעה המגיע להם מהחייב, אך לא יפטרו את החייב מחבות לפי פסק דין נגדו בתביעה למזונות."אומנם בסעיף נזכר רק חוב בגין מזונות, אולם מדובר על "חוב בר- תביעה". עפ"י סעיפים 1 ו- 69 (א) (1) לפקודה, חוב בגין קנס איננו "חוב בר- תביעה".

            סעיף 69 הקובע: "(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(1)    חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;...".

9.         סעיף 41 לפקודה קובע: "פשרה או הסדר, אף אם הוסכם עליהם ואושרו, לא יחייבו נושה שלא הסכים להם לעניין חוב או חבות אשר לפי פקודה זו לא היה החייב נפטר מהם על פי צו הפטר בפשיטת רגל."

            עולה כי נדרשת הסכמה של המשיבה להסדר הנושים על-מנת שההסדר יחול גם על הקנסות. אין ספק כי המשיבה לא הסכימה להסדר הנושים ועל-כן בהתאם לסעיף 41 וסעיף 69, ההסדר איננו חל גם על הקנסות שקדמו לצו הכינוס.

10.        ב"כ הכונ"ר טוענת כי עפ"י הדין הנ"ל נוצר מצב לא צודק, לפיו " על-אף שהמשיבה לא התנגדה באופן מפורש להצעת ההסדר ואף לא ערערה על דחיית תביעתה ע"י הנאמן, היא זכאית לכאורה לגבות את מלוא החוב בגין הקנסות. בעוד שאילו הייתה המשיבה מערערת על החלטת הנאמן וזוכה בערעור הייתה המשיבה, ככל הנראה, לוקחת חלק בהסדר ומקבלת דיבידנד בשיעור היחסי אותו קיבלו כל שאר נושיו של החייב".

אולם, הפקודה רואה בחוב המגיע למדינה בשל קנס כחריג ואף כאשר ניתן צו הפטר, ההפטר לא יפטור את פושט הרגל מחוב כזה. בהתאם לכך, אף אם היה הנאמן מכיר בתביעת החוב של המשיבה, עדיין הייתה שמורה לה הזכות לבחור להתנגד להסדר, ובהתאם לסעיף 41 הנ"ל, ההסדר לא היה חל עליה.

לפיכך, אין הגיון  לומר כי דווקא דחיית תביעתה של המשיבה ע"י הנאמן תמנע ממנה לפעול עפ"י זכותה בהתאם לפקודה, לגבות קנסות בגין עבירות פליליות ותזכה את החייב בפטור מלא מחובו לחברה בגין עבירות פליליות שביצע. לא לכך התכוון המחוקק.

11.        המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס בספרם "פשיטת רגל" (מהדורה  שניה) בעמ' 160 כותבים:

" הסדר שנתקבל ואושר מחייב את כל הנושים לעניין כל חוב בר תביעה המגיע להם מן החייב, זולת אם מדובר בחוב שצו הפטר לא היה מפטיר את החייב הימנו; מכאן, שקנס, חוב לפי פסק מזונות וחובות שנוצרו במרמה יעמדו בתוקף חרף ההסדר, אלא אם הנושים המסויימים בחובות אלה הסכימו להסדר. כך למשל, אשה שלזכותה חוב מזונות נגד החייב, ואשר באסיפת הנושים הצביעה נגד אישורו של ההסדר, תוכל להמשיך בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, אף לאחר שמילא אחר כל התנאים שבהסדר וזכה לשחרור מחובותיו האחרים. אולם, אם הנושה בדוגמה האחרונה תקבל דיבידנד במסגרת ההסדר, יתכן שהדבר יחשב כהסכמה והחייב יופטר מהחוב".

הדוגמה יפה אף לעניין קנס. המשיבה, לא הסכימה להסדר באשר לקנסות, המשיבה לא קיבלה דיבידנד ולכן היא ראשית להמשיך בהליכים לגביית החוב גם בגין קנסות שנוצרו טרם הליך הכינוס.