החלטה בתיק בשא 6996/06

1.         בפני בקשת החייבת למתן צו הפטר.

2.         ביום 26/6/00 ניתן צו כינוס על נכסי החייבת על פי בקשתה.

            ביום 30/9/01 הוכרזה החייבת פושטת רגל והכונ"ר מונה כנאמן על נכסיה. ביום מתו צו הכינוס הושת על החייבת תשלום חודשי בסך 750 ש"ח, החל מיום 1.7.00. הסכום הופחת לאחר מכן לסך 500 ש"ח.

            לבעלה של החייבת, ניתן צו כינוס וצו פשיטת רגל ביחד עם החייבת, והוא הופטר מחובותיו ב-3/2006.

            החייבת אם ל- 2 ילדים קטינים והשלישי בן 21, אף הוא מתגורר בביתה.

            מתצהירה של החייבת ומחקירתה עולה כי חובותיה נובעים מניהול עסק כושל לייצור ושיווק מוצרי טקסטיל לחדרי ילדים. העסק היה רשום על שמה של החייבת, אולם בפועל נוהל על ידי החייבים יחדיו.

3.         בתיק החייבת הוגשו 29 תביעות חוב. חמש תביעות חוב בסכום 179,376 ש"ח הוגשו על ידי עובדי החייבת. הנאמן אישר תביעות חוב אלו בסכום של 108,679 ש"ח והעבירם למוסד לביטוח לאומי לתשלום הגמלה על פי דין. המוסד לביטוח לאומי שילם תשלומים לעובדים ולאחר מכן הגיש תביעת חוב בגין תשלומים אלו. תביעת החוב אושרה במלואה.

            בנוסף, הוגשו 24 תביעות חוב של נושים בסך 859,897 ש"ח לרבות תביעת המוסד לביטוח לאומי. הנאמן אישר 17 תביעות חוב בסך 564,496 מתוכם 84,644 בדין קדימה.

            ביום 8/4/03 שולם סך 12,801 ש"ח למע"מ חיפה בדין קדימה כנגד סילוק סופי של יתרת החוב וביטול תביעת חובו, שבוטלה סופית ביום 29/6/03.

            הנאמן מימש את זכויות החייבת בקרן השתלמות וביום הועברו לקופת הכינוס 41,876 ש"ח. כמו כן, גבה הנאמן מקופת פיצויים מרכזית בבנק הבינלאומי סך 14,095 ש"ח לטובת קופת הכינוס. לזכות החייבת בקופת הכינוס סך 113,450 ש"ח. 

4.         בבקשת ההפטר החייבת מציעה בהצעתה המשופרת 25,000 ש"ח נוספים על הכספים המופקדים בקופת הכינוס, המהווים 9.8% דיבידנד.

5.         רק הנושה - הבנק הבינלאומי בע"מ, שסכום נשייתו עולה כדי 16% מסכום החובות המאושרים, התנגד לבקשה. לטענת ב"כ הבנק אין בידיו פירוט באשר להוצאות והכנסות החייבת, נכסיה ומעמדה המקצועי על מנת שיוכל לדעת את מצבה. הנושה "עומד על זכותו לדעת מצבת נכסי החייבת ובעלה, לרבות נכסי מקרקעין ו\או רכב שבבעלותה, ששאלת כדאיות מימושם תישקל על ידי הכנ"ר או ו\או הנאמן ובאופן שיהווה שיקול באשר להמשך ההליכים כנגד החייבת...". עוד לטענתו, אין לקבל את הטענה שאימה של החייבת הייתה מאושפזת ושאחותה סבלה מאירוע מוחי ולכן החייבת נשאה בעלויות אשפוז, בהעדר אסמכתאות. עוד לטענתו, אין זה ברור מדוע על החייבת לשאת בהוצאות אלה. 

            החייבת השיבה כי  עקב  כשלון עסקי הוריה בחו"ל הם שבו ארצה בחוסר כל. היא  סייעה להם והם קיבלו סיוע בשכ"ד מטעם המדינה, כיוון שהיו חסרי מקום מגורים. לאחר  שאביה נפטר, אימה אושפזה בבית  חולים "גרף". טרם התקבל סיוע משרד הבריאות, לכן נאלצה החייב לשאת בתשלומים חודשיים גבוהים עבור אשפוזה של האם. כיום עודנה משלמת הוצאות אימה, במיוחד נוכח העובדה שאחותה סבלה מאירוע מוחי והיא  נאלצה  לתמוך גם בה.

6.         הכונ"ר ציין כי יש לשקול את התנגדות הנושה, אולם מנגד, למרות הדיבידנד הנמוך לנושה המתנגד, כיוון שלחייבת אין נכסים נוספים למימוש וכבר מומשו כל הנכסים שניתן היה לממשם, הסכום החודשי שניתן לחייב את החייבת לשלם מסתכם בסך 500 ש"ח בלבד, התועלת בהמשך ההליך קטנה. לכן  יש לשקול להעתר לבקשה.

7.         מאחר ומתן הפטר לחייב המשחרר אותו מחובותיו, פוגע בזכות הקניין של הנושים, על בית המשפט הדן בבקשה להפטר, לאזן בין מתן אפשרות לפושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים המוגנת לפי סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

            בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשת החייב למתן צו הפטר, על בית המשפט להביא בחשבון את התנהגותו של החייב לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל; את האמור בתסקיר שהוגש על ידי הכונס הרשמי; את עמדת הנאמן והנושים וכן את התועלת לנושים בהמשכת הליכי פשיטת הרגל (ש. לוין, א. גרוניס - פשיטת רגל (מהדורה שניה) עמ' 193).

            כן ראוי לזכור כי "החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות משתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב." (ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי פד"י מ"ח (1) 45, 55).

8.         הליך הפש"ר מתנהל כבר מספר שנים ובמסגרתו מוצו כל האפשרויות לממש נכסי החייבת. החייבת נהגה בתום לב לכל אורך הדרך ואף הגדילה את סכום הצעתה לצורך קבלת צו ההפטר - הצעת  החייבת יש בה  תשלום של 50 תשלומים חודשיים - הקדמה של 4.5 שנות תשלומים.

            לנוכח העובדה שחלפו מאז צו הכנוס 6 שנים, לנוכח נסיבות יצירת החוב, מצבה הכלכלי והמשפחתי של החייבת, כפי שצוינו בתגובתה לטענות הנושה, ובאסמכתאות שהגישה בבש"א 15566/04, העדר נכסים הניתנים למימוש, התנהגותה של החייבת במהלך ההליך, שקלול מאזן האינטרסים של הנושה ומצד שני החייבת - מצדיק להיעתר לבקשה.