החלטה בתיק בשא 5939/07 - פסקדין

1.         בפניי בקשה לפסול עצמי מלשבת בדין בתיק זה, בהתאם להוראות סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

            בפתח הדברים יצוין כי החלטה זו נתעכבה בשל כך שתגובת המשיב לגביה הוגשה לאחר צאתי לשבתון.

2.         הבקשה נסמכת על חילופי דברים שהתנהלו עם ב"כ הצדדים בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה בפניי ביום 12.2.07. הדברים אינם מתועדים בפרוטוקול הדיון, שכן הישיבה יוחדה לניסיון לפשר בין הצדדים, לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית, ועל כן נאמרו הדברים מחוץ לפרוטוקול.

            בבקשה עצמה נרשמו חילופי הדברים במירכאות, כציטוט מדויק של הדיון שהתקיים, והמבקש אף אימת בתצהיר את התמלול הנ"ל. עובדה זו מצביעה על אפשרות שהדיון הוקלט מבלי להביא הדבר לידיעת בית המשפט. איני רואה להידרש לנפקות של הקלטה כאמור, אך אציין כי ככל שהדבר נעשה, ראוי היה להביא את התמליל של כלל הדיון במלואו, תחת לבחור קטעים סלקטיביים.

3.         אודה כי איני  זוכר באופן מפורט את חליפת הדברים שהתנהלה במסגרת אותה ישיבה. יחד עם זאת, רוח הדברים זכורה לי, ולבד מן הציטוטים המוזכרים בבקשה נאמרו על ידי טיעונים ונימוקים נוספים שהובילו להעלאת הצעת הפשרה שהובאה בפני הצדדים, ואשר חלקם מפורטים אף בתגובה שהגיש ב"כ המשיב.

4.         הבקשה מתבססת בעיקר על האמירה כי לאחר שקראתי את החומר התיק הוא "גבולי". מכאן הסיק המבקש כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת לגבי התיק מבעוד מועד, בטרם שמע את הראיות.

הגם שאיני זוכר במדויק את המשפט אותו מצטט המבקש, אניח לצורך הדיון כי הדברים אכן נאמרו. עדיין אין בכך כדי להצביע על כך שהתביעה הוכרעה עוד בטרם שמיעת הראיות.

5.         כאשר מדובר בתביעה אזרחית בגין לשון הרע, המבחן לקיומה של לשון הרע הנו מבחן אובייקטיבי, לאמור אין זה משנה מה חש הנפגע עקב הפרסום ומאידך אין משמעות לכוונתו הסובייקטיבית של המפרסם. השאלה הרלוונטית הנה כיצד היה האדם הסביר רואה את הדברים, ולצורך העניין השופט היושב בדין הוא הקובע את המשמעות שאותו אדם היה מייחס לפרסום. יתר על כן, כאשר הפרסום נעשה בעל פה, יש להוכיח עוד בטרם הדיון בשאלה באם מדובר בפרסום לשון הרע, את הדברים המדויקים המיוחסים למפרסם.  מטבע הדברים, ומבלי להתייחס לתביעה הספציפית המונחת בפניי, המשוכות העומדות בפני תובע במקרה שכזה אינן פשוטות.

6.         איני רואה כל דופי בכך שנאמר לצדדים כי המצב הנו גבולי, שכן עמדה זו הנה לכאורית בלבד, ונאמרה על סמך החומר שהיה מצוי בפניי אותה שעה, ולאור הסיכונים והסיכויים שכל צד נוטל על עצמו כפי שהדברים נחזים בטרם נשמעו הראיות. ברי כי אין בכך כדי להצביע על כך שדעתו של בית המשפט נתגבשה וכי ניהול המשפט הנו בבחינת "משחק מכור". בכל מקרה, האמירה כי המצב הראייתי הנו גבולי אינה מצביעה על הטיית הכף לטובת צד זה או אחר, וברי כי ההכרעה הסופית תעשה במסגרת פסק הדין רק לאחר בחינה ושקילה של הראיות שיוצגו. גם בכגון דא, המבחן הנו מבחן אובייקטיבי, לאמור לא תחושתו הסובייקטיביות של המבקש היא זו שתקים עילת פסלות, אלא רק חשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו: בג"צ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פד"י מח(3), 573).

לענייננו, יפים דברי המשנה לנשיא כב' השופט אלון בברע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים והשקעות בע"מ נ' עבדלראזק סליימה, פ"ד מד(3), 758 , 761-762 בקבעו כי:

"מטבעה של פשרה שלעתים קרובות אין היא מושגת אלא בעזרתו של בית המשפט. בהבאת בעלי הדין לכלל פשרה יש ובית המשפט נותן ביטוי לתחושותיו הלכאוריות כהסבר, ולעתים אף כשכנוע, לפשרה המומלצת על ידו. ומעשים בכל יום שתוך כדי הצעת פשרה ועשייתה מביע בית המשפט דעה זו או אחרת על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. הבעת עמדה כזו על-ידי השופט, בסגנון זהיר, אין בה כדי לפסלו מלהמשיך בדיון משהצעת הפשרה לא עלתה יפה.

ברור כי בשלב מקדמי זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין, וכשופט מקצועי האמון על מלאכת השפיטה חזקה עליו שבטרם נסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו".

7.         אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בגינה בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

ניתנה היום כ"ד באב, תשס"ז (8 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.