החלטה בתיק בשא 5764/06

1.         בפניי בקשה שהגישה הנתבעת (להלן: "חברת הפחם") להורות למשרד התחבורה (אגף הספנות) ולמשרד התשתיות הלאומיות, להעמיד לעיון לצורך העתקה את כל התיקים והמסמכים שבידם הנוגעים לרכישת האנייה "חדרה" על-ידי המשיבה (להלן: "צים") ולהחכרתה לחברת החשמל בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. כן עותרת היא לחייב את הגופים הנ"ל להעמיד לעיונה את התחשיבים הכלכליים והפיננסיים שהוצגו למשרדים אלו על אודות "אורך חיי" האנייה ותקופת התפעול והכשירות הצפויים לה.

2.         המשיבה, צים, מתנגדת לבקשה. לטענת צים, אין מקום ליתן צו לגילוי ולעיון במסמכים כנגד צד שלישי שהינו זר להליך. הדרך היחידה הפתוחה בפני חברת הפחם, כך נטען, הינה לזמן עדים להמצאת מסמכים על-פי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד טוענת צים כי הזמנת עדים שכזו כפופה לעיקרון הרלוונטיות, והמסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים להליך.

3.         חברת הפחם מצדה טוענת כי התביעה שהגישה צים מתייחסת להחזר הוצאות מבדוק מיוחד שנערך לאנייה לאחר תום תקופת החכירה שהייתה למשך 20 שנה. לטענתה, מבדוק זה התבצע בניגוד לכל הציפיות ההנחות הכלכליות שעמדו בבסיס ההסכם. חברת הפחם מבהירה כי בעת חתימת הסכם החכירה הניחו הצדדים כי בתום התקופה של 20 שנה תועבר האנייה לגריטה. מכאן, כך נטען, ברי שהצדדים לא צפו אפשרות של עריכת מבדוק לאחר סיום תקופת החכירה. חברת הפחם מבהירה גם כי פנתה לצים כדי לקבל את המסמכים האמורים, אך לא זכתה עדיין למענה.

4.         ככלל, נוהגים הליכי גילוי ועיון בין בעלי הדין  בתיק (ע"א 174/88 הילדה גוזלן נ' קומפני פריזיאן, פ"ד מב(1), 563, עמ' 565-566). חברת הפחם אינה טוענת, ומאליו אינה מביאה כל ראייה, כי לצים שליטה במי מהגופים האמורים. בנסיבות אלו ניתן לכאורה להורות על המצאת המסמכים רק באמצעות צו על-פי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה המקרה שנדון ברע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ ואח', תק-על 99(1)).

 הבקשה הנוכחית מנוסחת באופן כללי, מבלי להניח תשתי בדבר הימצאות המסמכים האמורים בידי הצדדים השלישים. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי יש רלוונטיות להצגת המסמכים האמורים, רלוונטיות בדרגה כזו אשר תחייב הוצאת צו להמצאת מסמכים המצויים בידי מי שאינו צד להליך זה.

5.         כתב התביעה נשוא התביעה מבוסס על "עילת הפסק", דהיינו על פסקי הבוררים מיום 13.1.1992 ומיום 1.5.1997. בבש"א 5036/04 דחיתי את בקשת חברת הפחם לסילוק התביעה על הסף. במסגרת זו ציינתי בפסקה 15:

"אין חולק כי בין הצדדים נערך הסכם בוררות, התגלע סכסוך, מונו בוררים וניתן פסק בורר. המחלוקת בין הצדדים הינה האם פסק הבורר שניתן כולל בחובו הוראות בנוגע לתשלום עבור המבדוק האחרון אם לאו. אין גם חולק כי אם משמעות פסק הבוררות הינה כי על המבקשת לשלם את הוצאות המבדוק האחרון בתשלומים למפרע, דהיינו בשנים 2003-2001 הופר הפסק. מאידך אם פסק הבורר אינו כולל קביעה לגבי המבדוק האחרון, אין לצים עילת תביעה על פיו. משמעות פסק הבורר בעניין זה היא השאלה העיקרית שתידון במסגרת התיק העיקרי."

6.         יריעת המחלוקת בין הצדדים הינה לפיכך מצומצמת ועוסקת אך ורק בקיומו או בהיעדרו של חיוב לתשלום הוצאות המבדוק מכוחו של הפסק. הטענות שמבקשת חברת הפחם להעלות אינן נוגעות לעילת תביעה זו, ולכאורה היו צריכות לעלות בפני הבוררים.

            כזכור, אין מחלוקת שכל מסמכי הבוררות יועמדו לעיון חברת הפחם, ולכן ככל שלטענות בעניין הציפייה של הצדדים ישנה רלוונטיות להבנת משמעות פסק הבורר, יימצאו המסמכים בין מסמכי הבוררות.

7.         אשר על כן נראה כי בשלב זה אין כל רלוונטיות לעיין במסמכים המבוקשים לצורכי ההליך הנוכחי.

            מובן שאם יתברר במהלך הדיונים כי ישנו מסמך כלשהו הרלוונטי למחלוקת, והמצוי בידי צד שלישי, לרבות משרד התחבורה ומשרד התשתיות, לא תהיה מניעה שחברת ה פחם תעתור לזימון עד להצגת אותו מסמך.

8.         מכל מקום, הבקשה הנוכחית נדחית.

            בנסיבותה עניין איני נותן כל צו  להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג בסיון, תשס"ו (9 ביוני 2006), בהיעדר הצדדים.

הקלדנית- ליאת חדד

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: