החלטה בתיק בשא 5355/05

1.       ביום 17.9.02 ניתן על ידי פסק דין במסגרת ת.א. 1425/98. על פי פסק הדין הורה בית המשפט על הריסתו של הבנין שנבנה על ידי המשיב (הנתבע) על גבי חלקה 34 בגוש 8759 בבקה אל גרבייה. כן חייב בית המשפט את המשיב לשלם לתובע פיצויים וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

          המשיב הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל בפני בית המשפט העליון (ע.א. 9714/02).

          בבית המשפט העליון הגישו הצדדים הסכם פשרה וביקשו כי בית המשפט יתן לו תוקף של פסק דין, וכך היה.

          בבקשה שלפני (בש"א 5355/05) עותר המבקש לזמן את המשיב לפי הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט על מנת לאכוף עליו -

                   "(...) במאסר ובקנס יומי מתחדש, ציות לצו המניעה הזמני שיצא מלפני כבוד השופטת וסרקרוג ביום 1.12.1998 ואשר אושר ע"י כבוד השופט נאמן ביום 4.2.1999, (להלן - "צו המניעה") - האוסר על המשיב לבצע כל עבודות בניה בבנין שהקים, שלא כדין, על המקרקעין הידועים כחלקה 34 בגוש 8759 בבקה אל גרביה". 

2.       השתלשלות העניינים

          א.      התובע הגיש לבית משפט זה את התביעה שבת.א 1425/98 ובה עתר לסעדים שלהלן:

                            "א.    להרוס כל חלק של המבנה החורג מהיתר הבניה ו/או החורג מאחוזי הבנייה השייכים לנתבע והנגזרים מחלקו במקרקעין       (617 ממ"ר).

                            ב.       לאכוף על הנתבע את חוזה המכר נספח "א".

                            ג.       לשלם לתובע את סכום התביעה".

ב.       ביום 1.12.98 נעתר בית המשפט (כבוד השופטת וסרקרוג) לבקשתו של המבקש (בש"א 7535/98) והוציא מתחת ידו צו מניעה זמני המורה למשיב להמנע מלבנות או מלהמשיך בבניה ולהמנע מעבודות בניה בקשר למקרקעין הידועים כחלקה 34 בגוש 8759 (להלן - "המקרקעין"), בבקה אל גרביה, ללא היתר בניה או בסטיה ממנו.

ג.       המשיב הגיש בקשה לביטול צו המניעה הזמני הנ"ל (בש"א 8333/98). ביום 4.2.99 הורה כבוד השופט נאמן, במסגרת הבקשה האמורה, כי צו המניעה יעמוד בעינו "עד לגמר ההליכים בתיק".

ד.       על החלטתו הנ"ל של כבוד השופט נאמן הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ביום 5.9.99 דחה כב' המשנה לנשיא לוין בקשה זו בקבעו כי "אין דרכו של בית משפט זה להיזקק להליכי ביניים כאשר העניין יוכרע לגופו בקרוב בגדר התיק העיקרי" (רע"א 1577/99).

ה.      ביום 17.9.02 ניתן על ידי פסק דין בתיק העיקרי (ת.א. 1425/98) שבו הוריתי, כאמור לעיל, על הריסת הבניין שנבנה על ידי המשיב על המקרקעין. כמו כן, חוייב המשיב לשלם למבקש פיצויים בסך 100,000 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין  בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ו.        המשיב הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט העליון (ע"א 9714/02).

          הצדדים הגישו לבית המשפט העליון הודעה על הסכם פשרה שאליו הגיעו וביקשו ליתן לו תוקף של פסק דין. וכך נאמר בהסכם הפשרה:

                            "1.     המערער ישלם למשיב תוך 7 ימים את הכספים שנפסקו בבית המשפט קמא.

                            2.       הצדדים ממנים את השמאי גדעון גולדשטיין כבורר בין הצדדים ויפסוק בשאלות הבאות: