החלטה בתיק בשא 5035/08

בבש"א 5036/08 עותר הנתבע 4 להורות על סילוק התביעה כנגדו על הסף, ובבש"א 5035/08 עותר הנתבע 4 להורות על עיכוב ההליכים בתביעה הנוכחית מפאת הליך תלוי ועומד, לאור התנהלותו במקביל של ת"א 2013/04.

הנתבע 4 טוען, כי מאחר שהתובעים הם בעלי המניות בחברת דאריקום בע"מ, שהיא התובעת בת"א 2013/04, הרי שהתביעה הנוכחית אינה אלא "גירסה חדשה" של ת"א 2013/04, בעוד שלתובעים עצמם אין עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים, התביעה אינה עומדת בקריטריונים של תביעה נגזרת, ולא מפורטים במסגרתה הפרטים והנתונים הרלוונטיים לטענות התובעים.

הנתבע 4 מציין, כי בעבר הגישה חברת דאריקום תביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 בהליך הנוכחי, והתביעה נמחקה מפאת אי תשלום אגרה (ת"א 1441/03, נספח א' לבקשה).  לטענתו, התביעה בת"א 2013/04 נסבה על עילות זהות לאלו שביסוד ת"א 1441/03.

בנוסף, טוען הנתבע 4 כי במהלך שנת 2001 הגישה שותפות עורכי הדין איתן, פרל לצר וכהן צדק תביעת שכר טירחה, בין היתר, כנגד חברת דאריקום ובעלי מניותיה.  ביום 6/11/03 נערך הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובו נקבע, בין היתר, כי מוסכם שלצדדים אין טענות או תביעות הדדיות (נספחים י"ד וט"ו).

הנתבע 4 טוען, כי הסכם הפשרה מגבש מעשה בית דין כלפי התביעה הנוכחית.

הסכם הפשרה אושר ביום 26/11/03, כלומר מספר שנים לפני שהוגשה התביעה הנוכחית.  התובעים טוענים בתגובתם, כי התביעההנוכחית נסבה על מעשים שהתבצעו לאחר עריכת הסכם הפשרה, וממילא ההסכמות שהושגו במסגרתו אינן מגבשות מעשה בית דין כלפיה (וזאת מעבר לכך שלא נדונו טענות הצדדים לגופו של עניין).  לטעמי, מאחר שהסכם הפשרה נערך במסגרת תביעת שכר טירחה של שותפות עורכי הדין, שהיא צד חיצוני להליך, הרי שממילא, לא ניתן להתחקות אחר מלוא הנסיבות העובדתיות שהובילו להסכם הפשרה, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי יש בו בכדי לגבש מעשה בית דין.

הנתבע 4 יוצא כנגד נפקותה של המחאת זכותה של חברת דאריקום כלפי הנתבעים. איני סבור כי תחולתה של המחאת הזכות ניתנת לבירור בשלב זה, ומכל מקום, ייתכן שניתן לקדם מהלך דיוני שייתר את טענות הנתבע 4 בעניין.

התביעה הנוכחית נסבה על נזקים נטענים שנגרמו לתובעים, בעלי מניות ומנהלים בחברת דאריקום, בעקבות גזילה נטענת של רכוש החברה על ידי הנתבעים 1 ו-2, והעברתו על שם הנתבעת 3.  בתביעה נטען, כי הנתבע 4, שייצג את הנתבע 1, "שיתף פעולה" בסיכול רישום הפטנטים על שם חברת דאריקום, תוך התרשלות, ולכן יש לחייבו בסכום התביעה יחד עם הנתבעים 1 ו-2 (התובעים טענו כי ייצוג הנתבעים בהליך על ידי השותפות האמורה מנוגדת להוראת סעיף 16 לכללי לשכת עורכי הדין).

בתגובתם, מסכימים התובעים כי תביעתם היא למעשה תביעה כספית בגין "נזק משני" שנגרם להם כבעלי מניות בחברה הניזוקה.  מדובר בזכות עצמאית שעל פי הפסיקה, קיימים קריטריונים מסויימים להתגבשותה, והבקשה הנוכחית אינה המקום הראוי להכריע בכך.

עם זאת, אני מסכים עם הנתבע 4 בכך שמבחינה מהותית, התביעה הנוכחית היא מעין "כפילות" של התביעה בת"א 2013/04, הקודמת מבחינה כרונולוגית, וגם אם הן נסבות על עילות תביעה שונות וזהות הצדדים להן שונה במקצת, ייתכן כי ניתן לייעל את ההכרעה הכוללת.

ואכן, מכאן נובעת בקשת הנתבע 4 לעיכוב הליכים בתביעה הנוכחית. בתגובתם לבקשה זו, טוענים התובעים, כי הם מסכימים לעיכוב ההליכים בתביעה הנוכחית עד לאחר 20 יום ממועד מחיקת או דחיית התביעה בת"א 2013/04, שכן ייתכן כי ההכרעה בהליךהמקביל תייתר את הצורך בעיכוב הליכים.

בהחלטתי בת"א 2013/04, הניתנת במקביל, הוריתי לתובעת לשקול הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, ולא הוריתי על דחיית התביעה עקב אי הפקדת ערובה. הצורך בתיקון כתב תביעה אוזכר בבקשת התובעת להפסקת התביעה, שהוגשה באותו הליך. לא ברור מהו בדיוק היקף התיקון המבוקש ומהותו, אך צויין בכלליות כי מדובר בהחלפת זהות התובע והחלפת הסעד הנתבע.  מאחר שהנסיבות שביסוד שתיהן דומות במהותן, וקיימת חפיפה ניכרת בזהות הנתבעים ובאינטרסים של התובעים בשני ההליכים, ייתכן כי כדאי יהיה לשקול את תיקון התביעה באופן שהעניינים שביסוד שתי התביעות המקבילות יכללו בהליך אחד.

לפיכך, ההליכים בת"א 2814/07 עד לאחר שתוגש בקשה לתיקון כתב תביעה בת"א 2013/04 (ככל שתוגש) ובהתאם לתוצאתה (הוראה פוזיטיבית בדבר אופן המשך ההליך הנוכחי תינתן במסגרת אותה החלטה עתידית).

לאור תוצאה זו, מושהית גם ההחלטה בבקשת התובעים למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1-3 (בש"א 6957/08).

ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ט (31 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.