החלטה בתיק בשא 4996/07

א. רקע

1. בקשה סילוק תביעה על הסף, בשל מעשה בית דין ובהיעדר עילה. לחילופין מתבקש עיכוב ההליך על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. במקורה הוגשה הבקשה בבית המשפט המחוזי שם נטענה גם טענת העדר סמכות עניינית, ואולם משהועבר הדיון בפני בית משפט זה, לא עומדת עוד טענה זו.

2. רקע הבקשה הוא תביעה כספית בסך 442,309 ש"ח למתן פס"ד המצהיר על ביטול הסכם מכר דירה שרכשו המשיבים - התובעים, מהמבקשים - הנתבעים, והשבת כספים ששולמו ע"י המשיבים בעטיו של ההסכם, זאת מחמת הפרתו על ידי המבקשים ונוכח העובדה כי בניגוד להסכם טרם נבנה הבית על ידם ולא ניתנו כל בטוחות שהן.

ב. תמצית טענות הצדדים

3. תמצית טענות המבקשים היא זו:

א.     מעשה בית דין: לטענת המבקשים, ניתנה ביום 10.12.06, החלטת בוררות מטעם בית הדין שליד הקהילה החרדית נתיבות, אשר דחתה את טענות המשיבים בדבר זכאותם לבטל את ההסכם ובדבר זכאותם לפיצויים. הכרעת הבוררים קבעה את מערך היחסים בין הצדדים באופן סופי, וכל עוד לא בוטל פסק הבוררות, מהווה הוא מעשה בית דין בין הצדדים, ואינו מאפשר הגשת תביעה מחודשת זו.

ב.      העדר עילה: אי מתן ערבות על פי חוק המכר (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) ואיחור במסירת הדירה אינו מהווה עילה לביטול ההסכם, הן על פי החלטת הבוררות והן על פי הפסיקה.

ג.       הסתרת עובדות מהותיות: המשיבים הסתירו מביהמ"ש את פסק הבוררות העדכני שניתן בעניין זה, עובדה המצדיקה דחיית התובענה על הסף. 

ד.      עיכוב הליכים: טענה חלופית היא עיכוב הליכים והעברת הדיון לבוררות, זאת על פי הקבוע בהסכם. 

4. תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה. תמציתה הוא כדלקמן:

א.     באשר למעשה בית דין והסתרת העובדות הנטענת, טוענים המשיבים כי לא זו בלבד שצירפו את פסק הדין הרלוונטי, בניגוד לטענת המבקשים ולצרופה שצירפו

הם לתביעתם, אלא שבאותו פסק דין נקבעה מפורשות זכאותם לפנות לערכאות, בנסיבות בהם לא קיימו המבקשים את הוראות פסק הבוררות. המשיבים אף קיבלו אישור בכתב מאת הבוררים לפנות לערכאות, אישור אותו צירפו לתגובתם כנספח א'.

ב.      באשר לטענת העדר העילה טוענים המשיבים, כי גם בגין הפרה שמקורה באי מתן ערבות, זכאים הם לבטל את הסכם המכר.

ג.       באשר לעיכוב הליכים, הרי שזה נעשה רק אם המבקשים היו מוכנים לעשות כל הדרוש לשם קיום הבוררות, ואולם משנמנעו לקיימה, תוך שהתעלמו כליל ובמודע מהחלטות הבוררים, אין מקום להעתר לבקשת העיכוב.

ג. דיון

5. מלכתחילה סברתי כי יש מקום לקבל את הבקשה, זאת נוכח הכלל לפיו, משהסכימו הצדדים לברר את מחלוקותיהם במסגרת הליך בוררות,  חתמו על שטר בוררות, ניהלו התדיינות בפני הבוררים ואף נתקבל פסק דין בעניין זה, הרי שמחוייבים הם להליך האמור, תוך שתקיפתו נעשית באחת הדרכים הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. בנסיבות אלה דרך הגישה לערכאות אינה, אלא, בדרך של בקשה לאישור או ביטול הפסק. משלא ביקשו המשיבים בתביעתם את אחד הסעדים הנ"ל, הרי שהתוצאה המתבקשת בשלב זה לכאורה היא העדר סמכות דיונית לבית משפט זה.

6.  התוצאה האמורה מתיישבת לכאורה גם עם סעיף 21 לחוק הבוררות, הקובע כי בכפוף לסעיפים 24- 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק הבוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין. מטרתו של הכלל היא, למנוע מבעל דין להטריד בעל דין שכנגד ואת ביהמ"ש לדון באותו עניין שכבר הוכרע בינהם בהליך קודם, ובעניין זה, אין כידוע נפקא מינא, אם ניתן הפסק ע"י בורר או שופט (לעניין זה ר' למשל ע"א  9774/ 05  דורון ראובן נ' מאוריציו רוקח, (מיום 18.4.07 - טרם פורסם).

7. ואולם, מבקשה נוספת שהונחה על שולחני הבוקר (בש"א 1200/08) מסתבר, כי ביום 29.11.07 ניתנה החלטת הבהרה על ידי הבוררים ולפיה נכתב בהאי לישנא:

"היות וחברת א.ד. זגורי בע"מ, לא עמדה פעם אחר פעם, בסיכומים ובפשרות שהוצעו על ידי בית הדין והתקבלו על ידי שני הצדדים, החליט בית הדין לסלק ידיו מתיק זה לחלוטין".