החלטה בתיק בשא 4749/07

1.         המבקשת, היא הנתבעת בתיק העיקרי, עותרת למתן צו המורה על מחיקת כתב התביעה המתוקן, אשר הוגש על ידי המשיב [התובע]. לטענתה, המשיב לא מילא אחר דרישת הוראות התקנות ובחר על דעת עצמו ומבלי שתינתן לו רשות לכך, לתקן את כתב התביעה. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי התיקון שנעשה שינה את טענות המשיב כלפי המבקשת באופן מהותי ויש לראות בכך משום הרחבת חזית אסורה.

2.         המשיב, בתגובתו לבקשה, טוען כי מאחר והוא אינו מיוצג, אזי אין לדקדק עימו "על קוצו של יוד". לטענתו, הרחבת החזית הנטענת ע"י המבקשת הינה הבהרה בלבד ויש בה משום מתן אפשרות לביהמ"ש לבחון את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

3.         המבקשת, בתשובתה טוענת כי העובדה שהמשיב אינו מיוצג הינה פרי בחירתו ואין בכך כדי לפטור אותו מהוראות התקנות.

4.         תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;

(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך".

בתי המשפט נזהרים בדחייתן של תביעות על הסף; במיוחד כיום, לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש.

"הנחיה כללית שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים בלית ברירה" [ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668, 671ז].

"די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" [ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן , פ"ד לז (4) 721].

כאמור, השימוש בסמכות של מחיקת תובענה על הסף יעשה רק במקרים ברורים, בהם ברור, על פניו, כי התביעה חסרת סיכוי, ואפילו אם יוכיח המשיב את העובדות המפורטות בתביעה ואפילו תינתן לו רשות לתקן את תביעתו.

"ההלכה המשפטית מנחה אותנו לאמור, כי כאשר קיימת אפשרות, אפילו קלושה, כי אם תתברר התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, אין לסלק את התביעה על הסף" [ת"א (תל-אביב-יפו) 73664/04 כהן איזי נ' שטרסמיסטר דב  תק-של 2007(1), 19526 ,עמ' 19528].

"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף על פני פתרון דיוני פורמלי" [ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה, פ"ד מה (4) 18].

5.         לפיכך, אחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואחר שעיינתי עיין היטב בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשת, יש להותיר את כתב התביעה המתוקן על כנו, תוך צמצום הסכום הנתבע לסך של 21,411 ש"ח [ערך קרן למועד הגשת התביעה].

6.         בהחלטתי זו התחשבתי בעובדה שהמשיב אינו מיוצג, אינו בקיא בסדרי הדין וגם אם חטא בכללי הדין (ולא עמד בעניינים פרוצדורליים), הרי שאין מקום לצעד הדרסטי של מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת. כאמור לעיל, גם הפסיקה קובעת כי יש להעדיף בירור ענייני של כל המחלוקת על פני מחיקת תביעה.

כתב התביעה מייחס למבקשת טענות שונות, בין היתר כי היא לא תיקנה את כל הנזקים שהייתה אמורה לתקן, ביצעה את עבודתה באופן רשלני וגרמה למשיב נזקים. המקום לברר טענות אלו הוא במשפט עצמו ולא במסגרת הליך סף.

7.         מנגד, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיב לא טרח לבקש רשות לתקן את תביעתו על דרך של הגדלת הסכום הנתבע בתובענה. כל שהותר למשיב היה להתאים את כתב התביעה לדיון בסדר דין מהיר. מאחר וכאמור לא ניתנה למשיב הרשות לתקן את תביעתו, על דרך של הגדלת הסכום הנתבע,  המשיב לא היה רשאי להגיש תביעה בסכום שונה מהסכום הנתבע במקור [היינו - 21,411 ש"ח].