החלטה בתיק בשא 472/05

1.                  ביום 24.5.2005 הגיש המוסד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בל 5181/00). משלא נתקבלה תגובה לבקשה, הוארך המועד להגשת ערעור, בהחלטה מיום 5.7.2005. המשיב הגיש בקשה לעיין מחדש בהחלטה, בנימוק ששלח במועד תגובה לבקשה להארכת מועד. לבקשה לעיון מחדש צורפה התגובה לבקשה, וכן אישורים על משלוח התגובה בפקסימיליה.  לאור האמור, החלטתי מיום 5.7.2005 בטלה, ולהלן אדון בבקשה להארכת מועד לגופה.

2.                  העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה הן:

א.     פסק הדין נשוא הבקשה הומצא למוסד ביום 14.4.2005.

ב.      בהתחשב בפגרת הפסח, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 21.5.2005.

ג.       בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 24.5.2005.

ד.      בפסק הדין נשוא הערעור נקבע כי המשיב זכאי לדמי אבטלה, לאחר שהוכיח כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין אמו. לטענת המוסד, קביעתו של בית הדין קמא כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המשיב לבין אמו מוטעית.

3.                  נימוקי המוסד להארכת מועד הם:

א.     מחמת עומס עבודה במשרדי המבקש, שנגרם עקב חג הפסח, הושלמה הכנת הערעור בתיק זה ביום 15.5.2005.

ב.      עקב טעות משרדית, נחתם הערעור ונשלח למזכירות בית הדין הנכבד רק ביום 24.5.2005.

ג.       "הימים השנויים במחלוקת" היו ימי עבודתה האחרונים של היועצת המשפטית לשעבר של המוסד, ולפיכך תוצאת עומס העבודה היתה שלא כל המסמכים נחתמו במועד. כך קרה, שהודעת הערעור נחתמה באיחור, על ידי עורך דין אחר, במקום היועצת המשפטית לשעבר.

ד.      מדובר באיחור בן ימים ספורים בלבד, ואת הנזק יש לבחון ביחס לאיחור בלבד ולא ביחס לעצם הגשת הערעור.

ה.      המוסד נעתר בקביעות לבקשות להארכת מועד במקרים דומים.

ו.        סיכויי הערעור טובים.

ז.       נוכח העיכוב הקל בהגשת הערעור לא ייגרם למשיב כל נזק כתוצאה מהאיחור.

ח.      המשיב איחר בהגשת תגובתו לבית הדין.

4.                   המשיב התנגד לבקשה מנימוקים אלה:

א.     המוסד לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

ב.      המוסד לא פירט את מהות הטעות המשרדית שחלה אשר גרמה לאיחור בהגשת הערעור.

ג.       העובדה שהמוסד נעתר לבקשות דומות להארכת מועד אינה מהווה טעם מיוחד.