החלטה בתיק בשא 4576/05

1. המבקשת עותרת למתן רשות להתנגד לחמישה שיקים שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ

14-06451-05-2  . השיקים נמשכו לפקודת מ. מ.ר בע"מ (להלן, מ.מ.ר) ומועד פרעונם מיום 21.01.05 ועד ליום 25.03.05. השיקים הופקדו בחשבונה של הנפרעת, מ.מ.ר, ובוטלו בהוראת המבקשת. המשיב, אשר חשבון הנפרעת נוהל אצלו, הגיש את השיקים לביצוע.

2. המבקשת תמכה בקשתה בתצהירו של מנהלה מר חי ויץ ובתצהירו של נציג מ.מ.ר, מר מאיר זידן. שני הצדדים הקרובים לשטר מסכימים כי לא ניתנה כל תמורה בגין השיקים ולפיכך סוכם כי השיקים יושבו למבקשת.

מאחר והמשיב סירב להשיב את השיקים בוטולו הם ע"י המבקשת.

3. בתצהירו מתאר מר ויץ שתי עסקאות מיום 13.10.04 ו-24.11.04 במסגרתן נמסרו למ.מ.ר 10 שיקים. בתיק זה הוגשו לביצוע רק 5 שיקים מתוכם שניים שייכים לטענת המבקשת לעסקה הראשונה ושלושה לעסקה המאוחרת יותר. תצהירו של מר זיידן חוזר על פרטי העסקאות ומוסיף כי לאחר ביטול העסקאות, ובטרם מועד פרעונם של השיקים, פנה למשיב להשבת השיקים כנגד הפקדת שיקים אחרים אולם המשיב סרב והציג את השיקים לפרעון.

יובהר כי ביחס לעסקה הראשונה נרשם בתצהיר כי הסחורה לא סופקה והעיסקה בוטלה וביחס לעסקה הנוספת צויין כי הסחורה סופקה באופן חלקי ונמצאה פגומה.

4. ביום 06.11.06 נחקרו המצהירים. מעדותו של מר ויץ עלה כי יש ברשותו הזמנות בכתב אולם לא טרח לצרפן מאחר וחשב כי הנתונים ברורים דיים. בנוגע לשיוך ההמחאות להזמנה ספציפית, ציין מר ויץ כי לאור הרישום בפנקס השיקים שלו ידע לייחס כל שיק למועד ההזמנה שבוצעה.

מעדותם של שני המצהירים עלה כי העסקה הראשונה לא בוצעה כלל ואילו לגבי העסקה הנוספת סופק חלק מהחומר שהוזמן אולם לאחר שהסתבר כי החומר שסופק אינו תקין הוחזר לספק וגם עסקה זו בוטלה.

פועל יוצא מהאמור לעיל הוא שהמבקשת טוענת לכשלון תמורה מלא של שתי העסקאות וטענה זו לא נסתרה.

בנוסף הבהיר מר ויץ כי לאחר שלא קיבל את ההמחאות בחזרה ואחת מהן אף נפרעה, ביטל את כל ההמחאות בסוף נובמבר 2004. מר זיידן מטעמו אישר כי הפקיד את השיקים בסמוך לקבלתם, קרי במועד ביצוע העסקאות עצמו ובמועד זה היה חשבון מ.מ.ר ביתרת חובה.

5. בשלב זה צריך לקבוע האם נוכח התשתית העובדתית הנ"ל, האם יש למבקשת הגנה לכאורה כנגד פרעון השטרות.

הלכה היא כי על מבקש ההתנגדות בשלב זה לפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר.

הוכחת התובע בנוגע לאופן אחיזתו בשטר וכי נתן ערך בתום לב בעד השטר מקומה במסגרת בירור התביעה ולא בעת בירור הבקשה למתן רשות להתגונן.

(ראה ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006), עמ' 235).

טענות המבקשת, גם אם ללא צירוף נספחים ומסמכים לבקשה, מפורטות דיין ויש בהן הגנה לכאורה כנגד השיקים. אמנם ראוי היה לצרף את המסמכים התומכים בטענות, אולם לאור פירוט הטענות ויחוס חלק מהשטרות לעסקה אחת וחלקם לעסקה אחרת לא הוכח כי מדובר בהגנת בדים, אלא עולה כי מדובר בטענות המתבססות לכאורה על מסמכים שבידי המבקשת לצרף עת תתברר התביעה לגופה.

6. ב"כ המבקשת טען כי אין בהלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז (1) 595) כדי למנוע קבלת ההתנגדות וזאת נוכח הביקורת שהושמעה כנגדה וכנגד נימוקיה.

(ראה, ש. לרנר, דיני שטרות תשנ"ט  - 1999, עמ' 359 - 358 והאסמכתאות שם, וע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה, פ"ד נה (4) 83) יובהר כי הלכת גויסקי קבעה כי גם אוחז שאינו אוחז כשורה גובר על כשלון תמורה, ובלבד שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה.

בשלב זה לא ברור כלל האם המשיב נתן ערך בעד השטרות וכמו כן אין זה השלב לבחון את תום ליבו.

יובהר כי בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח (4) 281 נפסק כי שאלת התמורה נבחנת במועד פרעון השיק. למרות שככלל, זיכוי חשבון ביתרת חובה יחשב כמתן ערך, עדיין יש להוכיח את עובדת היות החשבון ביתרת חובה במועד פרעון השיקים וכי ניתן ערך כנגדם.