החלטה בתיק בשא 4318/05

1.                   המבקש, הוא הנתבע 2, הגיש בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה נגדו ונגד הנתבעת 1, סרבל איתן ביטון (1955) בע"מ על סך 574,100 ש"ח.

2.                   טענות המבקש בבקשתו הן בתמצית כדלקמן:

א.      מכתב התביעה עולה כי החשבון של חברת סרבל איתן ביטון (1955) בע"מ נפתח ביום 04.12.95. החברה קבלה הלוואה צמודה למדד על סך 530,000 ש"ח ביום 01.07.03.

לכתב התביעה צורפה, כנספח ג', הודעה לערב בגין ערבות לאשראי ספציפי מתאריך 04.12.95. לענין זה נטען כי ההודעה אינה מלאה ואין בה פרטים  מהו האשראי, מה גובה האשראי ומה הם החובות.

ב.      ביום 20.03.96, פתח המבקש חשבון עו"ש רגיל אצל המשיב וקבל, יחד עם שותף נוסף, אשראי להפעלת מועדון כושר בסכום כולל של כ- 1,000,000  -  800,000 ש"ח.

לאחר שריפת מועדון הכושר ובעקבות משא ומתן, פוצלה היתרה בחשבון המשותף כך שהמבקש לקח על עצמו מהיתרה הנ"ל סך של 500,000 ש"ח. להחזר היתרה קבל המבקש הלוואה על סך של כ- 500,000 ש"ח.

ג.        המבקש פנה למשיב והודיע כי אין ביכולתו לשלם את ההלוואה ומדובר בחוב של חברת אקשן ג'ים בע"מ ולכן הגיעו המבקש והמשיב להסכם לפיו המשיב יעמיד הלוואה על סך 530,000 ש"ח בחשבון החברה כאשר ההלוואה האמורה אינה נושאת את ערבות המבקש וכי לא ינתנו כל בטחונות לרבות ערבות אישית של המבקש.

ד.      כתב ערבות מתמדת להבטחת כל חוב שצורף לכתב התביעה אינו נושא את חתימת המבקש וצויין עליו כי נחתם ביום 04.12.95 קרי, 8 שנים לפני מועד מתן ההלוואה כאמור.

ה.      הבנק לא שלח למבקש הודעה לפיה הוא ערב לחובות החברה ובשיחותיו עם פקידי הבנק, אשרו פקידי הבנק באופן ברור כי אין ולא קיימת ערבות של המבקש לחובות החברה.

ו.        בהתייחס לסעיף 8.1 לכתב התביעה, כנגד הלוואות אלו, שיעבד המבקש כספים שיש לו בקופות גמל בסך העולה  על 150,000 ש"ח אולם מסיבות השמורות עם הבנק, לא סלק הבנק את ההלוואות הנ"ל מכספי קופות הגמל.

3.                   ביום 11.06.06 נערך בפני דיון והמבקש נחקר על תצהירו.

4.                   לאור צו עיכוב הליכים שניתן במסגרת הליכי פש"ר בתיק פש"ר 9288/06 ביום 20.06.06, עוכבו ההליכים בתיק.

ביום 12.02.08 בוטלו הליכי פש"ר שהתנהלו נגד המבקש ומשכך, ניתנה החלטה להגשת סיכומים בבקשת המבקש למתן רשות להתגונן.

5.                   המבקש בסיכומיו חזר על טענותיו בבקשה ובתצהיר וציין כי בחקירתו הנגדית חזר המבקש על טענתו המרכזית כי החתימה על כתב הערבות משנת 1995, נספח ג' לכתב התביעה, אינה חתימתו וכי מעולם לא נאמר לו על ידי נציגי הבנק שהוא ערב לחשבון החברה.

על כן, נטען כי על פי  ההלכה המשפטית, יש ליתן למבקש רשות להתגונן.

6.                   המשיב  בסיכומיו מתנגד לבקשה ועיקר טענותיו הן כדלקמן:

א.      לענין  טענת הזיוף, טוען המשיב כי טענת המבקש היא טענה כללית שלא פורטה כדבעי ולא נתמכה באסמכתא לכאורית כלשהי. המבקש לא הסביר ולא פירט בתצהירו מדוע מעולם לא הודיע לבנק כי חתימתו זויפה גם לאחר קבלת מכתבי התראה.

כן נטען כי המבקש לא העמיד גרסה חד משמעית אודות החתימה.

עוד נטען כי במסגרת חקירתו הנגדית, התבקש המבקש לזהות חתימתו על מסמכי הבנק השונים והמבקש חזר בו מעדותו כאשר באופן גורף הכחיש, אח"כ אישר ואח"כ הכחיש שוב את חתימותיו.