החלטה בתיק בשא 4303/05

ביום 27.7.98 התקשרו המבקשת ומשיבה 1 (להלן: "פינטו") עם משיבה 2 (להלן: "דלק") בהסכם להקמה והפעלת תחנת דלק ומבנה מסחרי על מגרש הידוע כגוש 301 חלקה 45/1 באזור התעשייה בקריית מלאכי, שלפינטו זכויות בו (להלן: "המגרש") (להלן: "הסכם ההקמה").

בסמוך ביקשה פינטו לממש חלק מזכויותיו במגרש כדי לפרוע חוב לבנק מסד שהובטח בשעבוד המגרש.

ביום 30.12.99 התקשרו המבקשת ופינטו עם משיבה 3 (להלן: "דלק נדל"ן") בהסכם נוסף לפיו רכשה דלק נדל"ן מפינטו מחצית מהזכויות במגרש תמורת 700,00$ ונקבעו הסדרי ההפעלה של תחנת הדלק והמבנה המסחרי שיוקמו על המגרש (להלן: "הסכם ההפעלה").

הסכמי ההקמה וההפעלה הותלו בין היתר בקבלת היתרים מגופי התכנון להקמה ותפעול תחנת הדלק לתקופה של 25 שנה פחות חודש.

לטענת המבקשת, על פי הסכמי ההקמה וההפעלה זכאית היא לחלק מהרווחים שיופקו מהשכרת תחנת הדלק והפעלתה, והמשיבות פועלות לנשל אותה מזכויותיה בטענה שהסכמי ההקמה וההפעלה אינם בתוקף.

בהמרצת פתיחה 1454/04 עתרה המבקשת להצהיר כי הסכמי ההקמה וההפעלה עומדים בתוקפם.

בבקשה שלפני עתרה המבקשת לסעד זמני כדלהלן:

         א.         לאסור על המשיבות את המשך ההתקשרות בכל הנוגע לזכויותיה של פינטו במגרש באופן הנוגד את הסכמי ההקמה וההפעלה.

         ב.         לאסור על התקשרות המשיבות או מי מהן עם צד שלישי אחר באופן הנוגד את הסכמי ההקמה וההפעלה.

          ג.          לאסור על פינטו לבצע כל דיספוזיציה במגרש באופן הנוגד את הסכמי ההקמה וההפעלה.

         ד.         לאסור על העברת זכויותיה של פינטו במגרש לצד שלישי.

דיון

         א.         במסגרת ההתדיינות בתובענה הגיעו הצדדים ביום 14.12.04 להסכם פשרה (מוצג 1), לפיו תמורת ויתור סופי ומוחלט על כל טענה בקשר עם המגרש ו/או תחנת הדלק ו/או הסכם ההקמה ו/או הסכם ההפעלה תקבל המבקשת סכום של 80,000$, מתוכם ישולמו למבקשת 32,000$ במעמד החתימה על הסכם הפשרה והיתרה בסך 48,000$ הנותרים תשולם למבקשת עם קבלת היתר הבניה לתחנת הדלק (להלן: "הסכם הפשרה").

במעמד החתימה על הסכם הפשרה קיבלה המבקשת סך של 60,000 ש"ח על חשבון התשלום הראשון שאמורה הייתה לקבל על פי הסכם הפשרה ובסמוך קיבלה המבקשת מכונית מס' 3324600 כהשלמה לתשלום הראשון. מכונית זו הוחזרה לפינטו על ידי המבקשת.

לטענת המבקשת, פינטו לא השלימה את התשלום הראשון הקבוע בהסכם הפשרה, לא נחתם הסכם מפורט שאמור היה לכלול גם את משיבות 2 ו - 3, לא נקבע מנגנון להבטחת זכויות המבקשת במקרה שלא יתקבל היתר בניה לתחנת הדלק, לא נקבע תפקידה של המבקשת בקשר עם הוצאת היתר הבניה, ובין הצדדים נמשך משא ומתן בקשר עם גיבוש הפרטים להשלמת הסכם הפשרה. לפיכך, אין לראות בהסכם הפשרה הסכם מחייב והמבקשת זכאית לתבוע את זכויותיה על פי הסכמי ההקמה וההפעלה.

המשיבות כופרות בטענת המבקשת. לטענתן, הסכם הפשרה השתכלל לכדי הסכם מחייב.

שני העניינים העומדים בבסיס הסכם הפשרה הוסדרו על ידי הצדדים. הוסכם כי המבקשת תקבל סכום של 80,000$ בתנאים שנקבעו בהסכם הפשרה ובתמורה תוותר על תביעותיה נגד המשיבות. לפיכך, נראה שהסכם הפשרה מסויים דיו וככל שנדרש להשלימו בפרטים נוספים, נקטו הצדדים ודלק בצעדים להשלמת פרטים אלה ואף הכינו טיוטות הכוללות את הפרטים החסרים(נספחים ב - ה לתשובת המבקשת), מכל מקום מדובר בפרטים שאינם פוגעים במסויימות ההסכם.

במעמד כריתת ההסכם קיבלה המבקשת לידיה סכום של 60,000 ש"ח על חשבון התשלום הראשון הקבוע בהסכם הפשרה והצדדים אף נקטו צעדים להשלמת התשלום הראשון. מכאן, שהתגבשה גמירות הדעת של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב.

טענת המבקשת, שפינטו טרם השלימה את התשלום הראשון הקבוע בהסכם הפשרה, מעידה אף כי במעמד החתימה על הסכם הפשרה גמרה בדעתה המבקשת להתקשר בהסכם בר אכיפה.

ועוד. בחקירתו חזר רוברט אלמליח והסכים שאם תקיימנה המשיבות את התחייבויותיהן על פי הסכם הפשרה, קרי פינטו תשלים את התשלום הראשון ודלק תחתום על הסכם בקשר עם היתר הבניה והתשלום השני, יסתיימו טענותיו כלפי המשיבות (ע' 7 לפרוטוקול).