החלטה בתיק בשא 392/08

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בנצרת מיום 19.3.08 (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר גבעתי בן יוסף ומר מוחמד גנאיים; תיק עב' 2387/02) בו התקבלה תביעת המשיבה בחלקה והמועצה - היא המבקשת כאן חויבה לשלם לה רכיבי שכר שונים. בנוסף חייב בית הדין את המועצה לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 275 ש"ח ושכר טירחת עו"ד בסך 9,000 ש"ח.

2.         המועצה הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 3.6.08 ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.

3.         המועצה עותרת לעיכוב ביצוע תשלום של כ- 40,000 ש"ח עבור "תוספת מאמץ". המועצה טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור מצוינים. לטענתה, אילו היה באפשרותה להסביר את הרכיבים השונים המפורטים בתלושי השכר, היה מתברר שהמועצה שילמה למשיבה את מלוא "תוספת המאמץ". בתמיכה לעמדה זו צורף תצהירו של מנכ"ל המועצה. עוד טוענת המועצה שאם היא תשלם את הסכום האמור ותזכה בערעור, לא יהיה באפשרותה להיפרע מן המשיבה, שכן אין היא עובדת יותר במועצה.

 4.        המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, סיכויי הערעור של המבקשת אינם טובים. לטענתה, המבקשת מעלה טענות עובדתיות חדשות שלא עלו במהלך הדיון בבית הדין האזורי וערכאת הערעור אינה מתערבת בפסק דין על סמך ראיות חדשות שלא הוגשו בערכאה הדיונית. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. לטענתה, העובדה שהיא הפסיקה לעבוד במועצה אינה מלמדת דבר על מצבה הכלכלי או על כך שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה אם יתקבל הערעור.   

5.         הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור - כשלעצמה - אינה מהווה צידוק לעיכוב ביצועו של פסק דין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא חריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, בחינת הנזק היחסי שייגרם למבקש אם תדחה הבקשה לעומת הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם). כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו אם יזכה בערעורו (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 305-304; בש"א 216/89 אברהמי נגד בנק המזרחי, פ"ד מ"ג(2) 173, 174). טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת מבחינה עובדתית (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572).

6.         המקרה שלפנינו אינו בא במסגרת החריג לכלל האמור. המבקשת לא השכילה להצביע על חשש ממשי לפיו יקשה עליה להיפרע מהמשיבה אם יתקבל הערעור שהגישה לבית דין זה. אין די בעובדה כי המשיבה כבר אינה עובדת במועצה על מנת להצביע על כך שלא ניתן יהיה לגבות ממנה את הכספים שישולמו לה אם יתקבל הערעור.לפיכך, דין הבקשה להידחות אף מבלי שנידרש לסיכויי הערעור.

7.         סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 1,000 ש"ח.

ניתנה היום ז' תמוז, תשס"ח (10 יולי, 2008), בהעדר הצדדים.

_________________           _____________          _________________

השופט עמירם רבינוביץ          השופט שמואל צור         השופטת רונית רוזנפלד

__________________                       ________­­­________________

נציג עובדים מר רן חרמש                       נציג מעבידים מר בינימין ליברמן