החלטה בתיק בשא 387/06 - פסקדין

בית הדין הארצי לעבודה

ספן בע"מ                                                                                      המבקשת

שמעון בן ציון ו- 14 אחרים                                                          המשיבים

בשם המבקשת: עו"ד שלמה בכור

בשם המשיבים : עו"ד יריב שפרונג

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

ה ח ל ט ה 

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר עלי חוג'יראת ומר צבי הרשטיין; עב 1337/04), בו התקבלה, באופן חלקי, תביעתם של המשיבים לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתם אצל המבקשת וסיומה. הבקשה מתייחסת לעיכוב ביצועו של פסק הדין בכל הנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בלבד.

2.         המבקשת הינה חברה העוסקת בתחום העץ. ביום 25.1.04 שלחה הנהלת המבקשת ל- 59 מעובדיה, ביניהם המשיבים, מכתב בו הודיעה כי שמם נמצא ברשימת המועמדים לפיטורים עקב צמצומים. החל ממועד זה הוצאו העובדים לחופשה. בעקבות הפיטורים הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה לצו מניעה זמני. הצדדים הגיעו להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין באזורי וחתמו על הסכם הקיבוצי. בהתאם להסכם הקיבוצי, בוטלו פיטוריהם של 20 מתוך רשימת המפוטרים וסוכם על פיטוריהם של 23 עובדים. עוד הוסכם כי העובדים המפוטרים יהיו זכאים למענק פרישה בנוסף על הסכומים אשר ישוחררו מקופות גמל / פיצויים. המשיבים טענו בבית הדין האזורי כי המבקשת לא הסכימה להחיל עליהם אותם קריטריונים שנקבעו בהסכם הקיבוצי. כן טענו המשיבים כי פיטוריהם נעשו תוך אפליה מחמת גילם, שכן מרביתם אנשים מבוגרים, בעלי ותק רב במפעל אשר יתקשו למצוא מקום עבודה אחר. כן טענו המשיבים כי פיטוריהם היו שלא כדין ובחוסר תום לב עקב פנייתם לייצוג משפטי נפרד והעדר ייצוג על ידי ההסתדרות. בנוסף, טענו המשיבים כי המבקשת הפרה בעניינם את זכות השימוע. לטענות המשיבים, פיטוריהם היו בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988. על רקע זה ביקשו המשיבים מבית הדין להורות על ביטול הפיטורים והחזרתם למעגל העבודה ולחילופין, לחייב את המבקשת בתשלום פיצויים מוגדלים, בסכום שלא יפחת מ- 300% מגובה פיצויי הפיטורים על פי חוק וכן סעדים כספיים נוספים.

המבקשת הכחישה את טענת המשיבים וטענה כי המשיבים פוטרו כדין. לטענתה, היא פעלה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף העץ במקרה של פיטורים עקב צמצום בעבודה. המבקשת הכחישה כי למשיבים קיימת זכות לפיצויים מוגדלים מכל מקור שהוא לרבות מקור שבנוהג. כן הוכחש זכאותם לסעדים הכספיים האחרים שנתבעו.                                                                                                                          

3.         בית הדין האזורי, בפסק דין מנומק ומפורט, לאחר שניתח את טענות הצדדים והעדויות שבאו בפניו, קיבל את תביעת המשיבים בחלקה. בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח באופן ודאי שהפיטורים של המשיבים היו כתוצאה מצמצום כוח האדם במפעל. לדעת בית הדין, פנייתם של המשיבים לייצוג משפטי עצמאי לא הייתה הסיבה לפיטורים, אך היוותה סיבה לאי החזרתם לעבודה ו/או אי החלת התנאים שבהסכם הקיבוצי עליהם.

בית הדין סבר כי פיטוריהם של המשיבים ואי הכללתם בתנאים שנקבעו כלפי יתר העובדים בהסכם הקיבוצי מהווים אפליה והמבקשת פעלה בניגוד לחובתה לנהוג כלפי עובדיה בשיוויון. כפועל יוצא מכך, חייב בית הדין את המבקשת לשלם לכל אחד מן המשיבים פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 400 ש"ח לכל שנת עבודה במפעל וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ש"ח.   עם זאת, תביעתם של המשיבים בגין שי לחג ודמי נופש נדחו כמו גם תביעתם לדמי ביגוד.