החלטה בתיק בשא 3521/07

1.         עו"ד רון ברנט (להלן : "המבקש") הגיש ביום 1/2/07 בקשה על-דרך טען ביניים, לבית-המשפט המחוזי, שהועבר בהחלטת כב' השופט גרשון, לבית משפט זה, להכריע במחלוקת שנתגלתה בין הטוענים 1-12 לבין הטוענת 13, בעניין חמש המחאות בסך 10,000 ש"ח כל-אחת, אשר הפקידה הטוענת בידי המבקש בנאמנות (להלן : "ההמחאות").

על-פי הנטען בטען ביניים, הטוענים 1-12 הינם קבוצת אנשים פרטיים אשר התארגנה לבנייה משותפת של בית דירות (להלן : "משתתפים" ו"הפרויקט" בהתאמה). הטוענת 13, הינה המתכננת של הבניין והמפקחת על הקמתו לפי הסכם שנחתם בין המשתתפים לבינה. בשלב מסוים, של הבנייה קרס כלכלית הקבלן המבצע של הפרויקט, מר סאלח עוואד וחדל לתפקד. לאור זאת התקיימה ביום 8/2/05 פגישה במשרד המבקש, בה סוכמו בין הצדדים בכתב, עקרונות להבטחת השלמתו של הפרויקט. בהתאם לסיכום נפתח חשבון בנק  של המשתתפים והופקדו על-ידם כספים לצורך המשך הבנייה (להלן : "הקופה המשותפת") ואף ניתנו בידי המבקש המחאות שנמשכו על-ידי הטוענת 13, להבטחת מימון סיום הבנייה, ככל שלא יספיקו לשם כך הכספים שהופקדו על ידי המשתתפים בקופה המשותפת.

משאזלו הכספים בקופה המשותפת פנו המשתתפים למבקש ודרשו הפקדת ההמחאות והעברת תמורתן להם וזאת לצורכי השלמת הבנייה, מחד, ובהתאם  פנה מאידך, המבקש לטוענת 13 ובקש את עמדתה, ובתגובה  הביעה היא את התנגדותה לבקשה זו.

2.         הטוענים הגישו תגובותיהם לבקשה והתקיים דיון בה ביום 11/3/07, או אז התברר כי, בגין ההמחאות ניתנו הוראות ביטול. יש לציין כי עובדה זו לא היתה ידועה למבקש, ולכאורה גם לא לב"כ הטוענת 13, עפ"י דבריו מיום 11.3.07. עו"ד שמיר הזכיר כי בין הצדדים התקיימה בוררות בפני מהנדס אדלמן והציע להעביר גם אליו נושא זה. הגב' שראל, בשם שאר הטוענים, התנגדה והסבירה כי הבוררות התקיימה עוד לפני הסכם הקופה, והיא בנושא תכנוני בקשר לבנייה בלבד.

3.         לאחר הישיבה הגישה המשיבה 13 , השלמות לתגובתה, לפיהן התברר כי, ביטול ההמחאות על ידי המשיבה נעשה עוד ביום 31/8/06, לפי תרשומת הבנק. הסיבה לביטולן, לטענתה, הינה חששה מהתנהגותו של המבקש בהפרת נאמנותו כלפיה, כפי שהיה בפרויקט מקביל (אילת 10), כמי שהחזיק את כספי השותפים, המגיעים בגין הפיקוח ולא שילמם, ומאוחר יותר אף שחרר את הכספים לשותפים באותו פרויקט בניגוד לנאמנותו, ובלא אישורה של הטוענת 13. לפיכך רצתה למנוע מהמבקש כאן ביצוע מחטף, אשר יגרום לה נזק נוסף. טענות אלו הוכחשו ע"י המבקש, אשר טען אף כי אין לכך כל קשר לטען הביניים שבפניי.

דיון

4.         תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי, מי שרשאי להגיש טען ביניים הוא, אדם אשר נתבע, או צפוי להיות נתבע, בידי טוענים, שתביעותיהם מכחישות זו את זו.

התביעות אמנם מכחישות זו את זו. הטוענים 1-12 טוענים, כי הבניין קרס בגלל הטוענת 13, אשר יזמה את הסכם הקופה. הליך הבוררות נוהל עוד טרם הסכם הקופה, ובמידה והיו מעוניינים בקיום הסכם הקופה במהלך הבוררות היו עושים כן. לאחר הסתבכות הקבלן היתה אפשרות, כי כל אחד מהם יקח את כספו על מנת לבנות את דירתו ואחר כך לדאוג לרכוש המשותף. הטוענת 13 היא זו אשר יזמה את הקופה משותפת, והתחייבה לדאוג לקבלת טופס 4 והשלמת כל העבודות המתחייבות מהחוזה. הטוענים הסכימו ליצירת הקופה המשותפת, לאחר שקיבלו מכתב מהמבקש. במכתב זה אישר המבקש, כי הטוענת 13 מאשרת שהופקדו אצלו 50,000 ש"ח בשיקים ללא זמן פירעון, והתנאי שבמידה והכסף בקופה לא יספיק להשלמת העבודות, יקבלו כספים אלו. ההוצאות מהקופה נעשו באישורה, היא זו אשר הביאה את הקבלן השני, להשלמת העבודות וגרמה לבריחתו והיא זו אשר הוציאה כספים מהקופה המשותפת למטרות זרות לשמן הוקמה.

הטוענת 13 טוענת, כי הטוענים 1-12 גרמו בהתנהגותם לקריסה הכללית של הבניין, וכי הכספים בקופה המשותפת הוצאו בניגוד לאישורה כמתחייב מההסכם, הם הפסיקו את עבודת הקבלן שנבחר על ידה להשלמת העבודות ובכך הטילו על הפרויקט ערבוב של עלויות פרטיות ומשותפות, ללא כל פיקוח ותוך הוצאת השליטה מידיה, וכי בין מרבית הטוענים לבינה מתקיימת בוררות משפטית שטרם הסתיימה והנושאים, נשוא בקשה זו, לרבות הטיעונים שלה מקומם בבוררות, ואף בין הטוענים 10-12 ובינה מתקיים הליך משפטי נפרד בביהמ"ש השלום בחיפה בת.א. 12493/06, הליך אשר הופך את ההליך נשוא דיוננו לכפול ומיותר. 

החלטה

כל הנאמר לעיל טעון הוכחה במשפט גופו, ולא על דרך של טען ביניים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת ההסכמות והחיובים ההדדיים, מי הפר מה ולמה. אשר על-כן, טרם הכרעת השאלות העובדתיות, במסגרת ישיבת הוכחות במשפט גופו, ולא במסגרת בקשה על דרך טען ביניים, לא ניתן להכריע בבקשה זו.

5.         עם זאת, הטוענת 13 פעלה בחוסר תום לב, הורתה על ביטול ההמחאות, ולא הודיעה על ביטולן למבקש ולטוענים 1-12, וגם הסתירה זאת מבית המשפט, או לכל הפחות לא ציינה זאת עוד במסגרת תגובתה הראשונית בתיק, מיום 7/3/07. גם אם היה קיים חשש בליבה ביחס להתנהגות המבקש כלפיה, אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולבטל את השיקים. במעשיה אלו גרמה נזק הן למבקש, אשר נאלץ לפנות בבקשה זו ולשאת בהוצאות מיותרות, שעה שלמעשה השיקים כבר מבוטלים, והן כלפי המשתתפים, אשר מעבר להוצאות שנשאו במסגרת בקשה זו, אין הם יכולים במסגרת הבקשה הנדונה, להביא לסיומה של המחלוקת, ולהשיב את הכסף לחזקתם, במידה שהיה נקבע כי יש לעשות כן.

6.         בנסיבות האמורות, רואה אני לפסוק כנגדה הטוענת 13 הוצאות משמעותיות, אשר ישקפו את כל האמור לעיל.

סיכומו ל דבר

7.         הבקשה נדחית.

8.         הטוענת 13 תשא בהוצאות המבקש על-סך 5,000 ש"ח ובהוצאות הטוענים 1-12, על-סך 20,000 ש"ח.

סכומים אלו ישולמו, תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ט בתשרי, תשס"ח (11 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.