החלטה בתיק בשא 3438/07

כללי ;

1.         הבקשה בנדון הינה לחיוב המשיבים/התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת/הנתבעת, על פי תקנה 519 לתקסד"א.

2.         התובעים הינם יורשי המנוח מרואן עבד אלכרים ח'טיב, תושב רצועת עזה, שהתגורר בעיר עזה.

3.         המנוח, על פי הנטען בכתב התביעה, מצא את מותו ביום 20/10/03 כתוצאה מהתפוצצות שאירעה במהלך פעילות כוחות הבטחון של מדינת ישראל - הנתבעת.

            התביעה הינה תביעת בנזקין מטעם העזבון והתלויים לפיצוי בגין נזקים מפטירת המנוח.

4.         המבקשת בהגנתה מכחישה את אחריותה בדגש לטענתה כי המנוח נפגע בעת פעולה מלחמתית, ו/או לחילופין בהעדר רשלנות, לחילופי חילופין מכחישה המבקשת את הטענות לעניין שיעור הנזק.

5.         הנימוק המרכזי לבקשה שבנדון מתבסס על כך שהמשיבים הינם תושבי רצועת עזה ובבחינת מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, כשהמשיבים לא הצביעו על נכסים בישראל מהם תוכל הנתבעת להיפרע להוצאותיה, אם תידחה התביעה.

6.          המבקשת מפנה להלכה הסדורה שהשתרשה בעניין זה, לרבות באשר לשיעור הערובה המוטל על ידי בית המשפט בבקשות כגון אלו.

7.         המשיבים מתנגדים לבקשה;

לטענתם, היות המשיבים תושבי רצועת עזה ובבחינת תושבי חו"ל, איננו מצדיק העתרות אוטומטית לבקשה לחיוב בערובה.

עוניים של המשיבים בתואם למצבם של כלל תושבי עזה החסרים מקורות מימון כלכליים, גם הוא אינו בגדר נימוק לחיוב בערובה, כלשזכות הגישה לערכאות מעמד בכורה.

לטענת המשיבים, מצבם הכספי הקשה וסיכוייה הגבוהים של התביעה מצדיקים להפטירם מכל ערובה.

בנדון מוסיפים המשיבים כי המבקשת אינה מכחישה את מקרה האירוע שהביא למות המנוח על לא עוול בכפו.

לטענת המשיבים איזון נכון בין האינטרסים מחייב העדפת זכותם של המשיבים למצות זכויותיהם בערכאות שיפוטיות, כשעקרון פיזור הנזק על כלל האוכלוסיה במימון הליכי הגנתה של המדינה כתוצאה מפעילותה הצבאית בעזה, הינו סיכון סביר ועדיף על פני חסימת דרכם של התובעים כאמור.

דיון ;

8.         המקרה הקלאסי לחיוב תובע בערובה על פי הוראות תקנה 519 לתקסד"א, מתקיים כאשר תובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו, אם תידחה התביעה.

            נפסק, כי מכל הבחינות אין הבדל בין הסוגים השונים של מי שאינם תושבי ישראל, כאשר תושבי השטחים הנמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית, לרבות תושבי עזה, בכללם.

9.         המבקשת צירפה תעודת עובד ציבור (מיום 31.10.07, נספח ב' לבקשה) ממנה עולה כי אין אפשרות מעשית לאכוף פסקי דין באזור מגורי המשיבים וכי הרשות הפלסטינית לא הקימה מנגנונים שיאפשרו גביית הוצאות ו/או פסקי דין שנפסקו על ידי בית משפט בישראל.

10.        בהתאמה, ברור הוא כי קיים וצפוי קושי מהותי בגביית ההוצאות מהמשיבים אם יחוייבו בהם. האמור הינו בבחינת וודאות קרובה בתמונת המצב כיום.