החלטה בתיק בשא 3375/04

בפני ערעור על החלטת נאמן בתיק פשיטת רגל פש"ר 604/01, מיום 5.12.2003 בה דחה את תביעת החוב שהגישה המערערת ביום 28.4.2002 על סך 62,383 ש"ח.

הרקע לערעור

מר אבנר ינאי (להלן : "החייב" ) היה מנהלה ובעל המניות העיקרי של חברת א.ג.פ עבודות חשמל בע"מ (להלן: " חברת החשמל"). המערערת הנה חברה לשיווק ציוד טכני מגוון אשר במהלך שנת 2001 סיפקה לחברת החשמל ציוד טכני בסכום שהסתכם נומינלית ל - 62,383 ש"ח.

ביום 14.4.2003 ובמסגרת צו כינוס נכסים שהוטל על נכסיו של החייב, מונה עו"ד ראובן שרגיל (להלן: " הנאמן" או " המנהל המיוחד") כמנהל מיוחד על נכסיו של החייב.

נגד חברת החשמל שלא עמדה בהתחיבותיה כלפי המערערת ונושים אחרים נוספים ניתן ביום 15.4.2002 צו פירוק במסגרת תיק פירוק שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 28.6.04 מונה עו"ד שרגיל - שמכהן כמנהל מיוחד על נכסיו של החייב בתיק פשיטת הרגל, כמפרק החברה (להלן: " המפרק").

בתביעת חובה של המערערת כלפי חברת החשמל, היא בחרה להפנותה אל עו"ד שרגיל בהיותו נאמן על נכסיו של מנהלה של חברת החשמל ולא בהיותו מפרק של החברה. 

המערערת מבססת את תביעת החוב כנגד החייב בעילת הרמת מסך ההתאגדות וייחוס החובות אל מנהלה, קרי החייב.

השאלה היחידה העומדת להכרעה בערעור זה היא שאלה עקרונית:

האם בבואו לדון בתביעת חוב, מוסמך נאמן בפשיטת רגל להכריע גם בטענה של הרמת מסך ההתאגדות?

דיון והכרעה

הכלל הרחב הוא, שעם הכרזתו של החייב כפושט רגל יוקנו נכסיו לנאמן, כוחו של הנאמן בכל  הקשור לשימוש בנכסיו של החייב לצורך חלוקתם בין נושיו לא ייפול מכוחו של האחרון.  הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות .

פקודת פשיטת רגל (להלן:" הפקודה") עושה הבחנה בין חובות בני-תביעה לבין חובות שאינם בני- תביעה. הוראת ס"ק 71(א) לפקודה מפרטת מה הם חובות בני ^-תביעה בפשיטת רגל, ואם תרצו הסעיף מפרט מה הם חובות בני הוכחה במסגרת פשיטת הרגל ואלה הם:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו".

"חבות" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כדלקמן:

"התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא — אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פרעונו, ולגבי הפרה — אף אם לא קרתה או לא היתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב".

לפי הגדרה זו ביחד עם סעיף 71(א) שלעיל באים בגדר חובות בני תביעה גם חובות והתחייבויות "על-תנאי", (Contingent),דהיינו גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם. 

[ראה ספרם של לוין וגרוניס "פשיטת רגל" מהדורה שניה, תשס"א 2000 עמוד 225].

אין ספק כי שימוש לרעה במושג האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ע"י בעלי מניותיה והנפשות הפועלים בה, בדרך של ניהול עסקי החברה שלא לטובתה, התקשרויות שמטרתן הונאת נושים וקיפוח זכויותיהם, גרימת  סיכון בלתי סביר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה כלפי ספקים, כל אלה מעשים פסולים שתכליתם ניצולו לרעה של מסך ההתאגדות לשם הפקת רווחים אישיים על חשבון הנושים  כאשר התאגיד משמש אך כמסווה לפעילות קלוקלת (למשל:ב מרמה והונאה, התחמקות מביצוע התחייבות חוזית או נורמה חוקית, הברחת רכוש מנושים, עירוב נכסים ועוד)נופלים לגדר "מעשים מותנים" שעם התרחשותם יהיה עמם כדי להביא לחיוב בעלי המניות והאורגנים וזאת באופן אישי. במקרה הזה הרמת מסך ההתאגדות הוא התנאי להפיכת חוב זה לחוב בר-תביעה בתיק פשיטת הרגל.

סייגים לתביעות חוב בתיק פשיטת רגל