החלטה בתיק בשא 3363/04

מונחת לפני בקשה לתיקון צו ירושה.

המנוח עדנאן חליל סאלח ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לעולמו ביום 14.7.1984.

ביום 15.11.84 ניתן צו ירושה אשר הכריז על אשתו וחמשת ילדיו כיורשי המנוח.

ילדי המנוח (להלן: "המבקשים"), מבקשים להסתלק מחלקם מירושת המנוח בדירה בנצרת הידועה כגוש 16543 חלקה 145 תת חלקה 1 לטובת אמם. לשם כך חתמו על תצהירי הסתלקות מן העזבון רק ביום 27.11.04 - 20 שנה לאחר מתן צו הירושה.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מתנגדת לבקשה, בטענה כי לא ניתן להסתלק מנכס מסוים הכלול בעיזבון, אלא לחלקו של יורש מכלל העיזבון. על כן לא ניתן להסתלק מהדירה לטובת אשת המנוח.

דיון

סעיף 71 (א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע:

"נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו;ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט."

מנוסחו זה של סעיף 72 (א) לחוק עולה כי שתיים הן העילות, שלאורן הוסמך בית המשפט לתקן צו ירושה או צו קיום צואה אשר ניתנו על ידו:

האחת - כשהמבקש מצביע בפני בית המשפט על העובדות "שלא היו בפניו בזמן מתן הצו".

השניה - כשהמבקש משמיע טענות אשר לא נטענו בפני בית המשפט בעת שנתן את הצו.

בשני המקרים, הכוונה הינה לטענות, אשר כבר היו קיימות וניתן היה להביאן לבית המשפט.

בפסיקה מצאנו מהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לשקול בקשה אשר הוגשה בהתאם להוראות סעיף 72(א) לחוק:

"אכן, מלשון הסיפא של סעיף 72(א) עולה כי בית המשפט אינו חייב לדחות בקשה המוגשת לפי סעיף זה אף אם הוגשה שלא בהזדמנות הסבירה הראשונה, ונתון לו שיקול דעת בכגון דא. יחד עם זאת, ראוי כי ההיזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תיעשה על דרך השיגרה, וכי הדבר ייעשה על יסוד שיקולים עניינים ומבוססים (ראה ג. טדסקי, "היורש הנחזה", עיוני משפט יג 15,9), אשר יביאו בחשבון את חומרת הפגיעה בכל אחד מן הצדדים עקב שינוי הצו המקורי (או אי שינויו), ואת הקושי אשר עלולה ההשתהות בהגשת הבקשה לתיקון לגרום בבירור זכויות הצדדים."

(ראה ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 459).

עוד נפסק בעניין זה מפי השופט א. גולדברג בע"א 4440/91 צבי טורנר נ' מאיר טורנר ואח', פ"ד מז(2) 436, כי:

"התשובה לשאלה מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. אולם כעקרון ניתן לומר כי על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, למהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה, וכן לגורמים עליהם עמד השופט בך בע"א 516/80 (לשינסקי נ. הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(346 ,337 (4), (שהתייחס אמנם לנוסחו הקודם של הסעיף), דהיינו:

"א. מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט.

ב. מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה.

ג. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו.""