החלטה בתיק בשא 3221/07

1.         בבקשה שבנדון עותרים המבקשים להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, על פסק דינה של וועדת האריסות שניתנה ביום 13.05.07 (להלן - "פסק הדין").

            המבקשים מאשרים כי פסק הדין הומצא לבא-כוחם ב- 03.06.07 ונמסר להם ב- 23.06.07

            הבקשה להארכת מועד שבנדון הוגשה ב- 15.10.07.

הואיל והמועד הקצוב להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שבנדון, כקבוע בתקנה 18(א) לתקנות ההגנה על אריסים [סדרי הדין], התשי"ב - 1952, עומד על 10 ימים, הרי הבקשה הוגשה באיחור של שלושה חודשים ויותר.

2.         ב"כ המשיבים שצורפו לבקשה מתנגדים לה, מהנימוקים המוצגים בכתב התשובה המפורט שהגישו.

3.         לאחר עיון, בחינה ושקילה אני רואה לדחות את הבקשה;

4.         הארכת מועד להגשת הליך הערעור מעבר ללוחות הזמנים הקבועים בדין תינתן רק משהוכחו טעמים מיוחדים.

            כטעמים מיוחדים הוכרו, על פי ההלכה הפסוקה, נסיבות שאינן בשליטת בעל הדין, בבחינת אילוצים בלתי נמנעים שאינם צפויים ששיבשו את יכולתו של בעל הדין לעמוד בלוחות הזמנים כקבוע בחיקוק.

5.         הקפדה על לוחות הזמנים, שנקבעו בדין, נועדה להבטיח את האינטרס של סופיות הדיון, להגן על בעלי הדין מפני חשיפה להליכי משפט, לאחר חלוף זמן וכן הקניית יציבות וודאות למערכת המשפט תוך הבטחה כי במסגרתה יטופלו עניינים עדכניים.

6.         המבקשים שבפנינו לא הצביעו על כל טעם  מיוחד לאיחור בהגשת הערעור;

7.         לא הוצג כל הסבר המניח את הדעת מדוע אין למנות את מרוץ המועדים מהמועד בו נמסר פסק הדין לבא-כוחם של המבקשים (03.06.07), כשההסברים של המבקשים לעניין הנתק ושיבוש הקשר עם בא-כוחם הינם מעורפלים ולא משכנעים בלשון המעטה.

            מטיעוני המשיבים גם ניתן ללמוד כי המבקשים ידעו על פסק הדין מוקדם למועד הנטען על ידם, כשהאסמכתאות אשר הוצגו בעניין במסגרת התגובה לא נסתרו על ידי המבקשים שאף לא הגישו תשובה, על פי ההזדמנות שניתנה להם.

8.         מכל מקום, גם לשיטת המבקשים הומצא להם פסק הדין אישית לכל המאוחר ב- 23.06.07, בעוד שבקשתם הוגשה לאחר איחור קיצוני ומשמעותי גם מאותו מועד. מחדל המטיל על המבקשים נטל הוכחה כבד יותר.

9.         מהאסמכתאות שהציג ב"כ המשיבים גם עולה כי המבקשים היו ערים לצורך בהגשת הערעור, זאת לכל המאוחר מהמועד בו הוגשה כנגדם התביעה הכספית לדמי שימוש ראויים בחודש 9/07, כשבמסגרת תכתובות בעניין אף עולה כי המבקשים לאותם מועדים היו מיוצגים על ידי בא-כוחם הנוכחי.

10.        טענות המבקשים באשר לרשלנותו של בא-כוחם הקודם אינם בגדר טעם מיוחד, כשמכל מקום וכמפורט, אין באמור כדי להצדיק, אף לטענות המבקשים, את העיתוי בהגשת הבקשה שבנדון, זאת בחלוף חודש ויותר מהמועד בו נערכו מחדש ויוצגו על ידי בא כוחם הנוכחי.

11.        האיחור המפורט מקבל משנה חומרה כשבוחנים אותו אל מול לוח הזמנים הקצר שקצב המחוקק להגשת הערעור על פסק הדין והמסתכם כאמור בתקופה של 10 ימים בלבד.

מהאמור גם ברור כי הבקשה להארכת המועד שבנדון, הוגשה מאוחר לחלוף המועדים להגשת הליך הערעור, כשגם האמור, על פי ההלכה הפסוקה פועל לחובת המבקשים.

12.        צפיית המשיבים באשר לסופיות ההליך שניהלו מול המבקשים, מקבל משנה תוקף בנסיבות, אם לאור תקופת הזמן הארוכה שחלפה ואם בהתחשב בכך שהמשיבים כמפורט בתגובתם כבר פעלו בהסתמך על פסק הדין, השקיעו השקעות והגישו תביעות לסילוק יד ולפיצויים כנגד המבקשים.

13.        קלישות נימוקי המבקשים באשר לטעמים המיוחדים להצדקת האיחור מייתרים דיון בשאלת סיכויי הערעור, כשמכל מקום גם בסוגייה זו אין הכף נוטה לטובת המבקשים, ממכלול הטעמים המפורטים בסעיף 16 לתגובת המשיבים ואשר נתמכים בפסק הדין.