החלטה בתיק בשא 3173/05

1.         ביום 18.01.05 הוגשה "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מע"מ". הבקשה סתמית, לא מנומקת ובלא תצהיר התומך בנטען בה. כל שנאמר בבקשה הוא:

"1. המבקש הינו עצמאי, עוסק בעבודות עפר והובלות. 2. המשיב הוציא שומת לפי מיטב השפיטה על הכנסותיו לפי יחס צריכת הדלקים. 3. המבקש השיג השגה לשלטונות מע"מ אך השגתו נדחתה גם לא התקבלה. 4. המבקש יטען כי יש לו סיכויים טובים על השומה וכי שום נזק לא ייגרם למשיב. 5. יצויין כי האיחור בהקשת הערעור היה התקווה כי המבקש יגיע להבנה עם שלטונות מע"מ מחוץ לכתלי בית המשפט. 6. אשר על כן, לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט להאריך מועד הגשת הערעור ב-30 יום." (השגיאות במקור - נ.ז)               

לבקשה לא צורפו השומות, או ההשגה או ההחלטה בדבר דחיית ההשגה ופרטים נוספים נדרשים, שפורטו דווקא בתגובה המשיב.

לו רק בשל דלות ההנמקה ובשל אי צרוף תצהיר, יש לדחות את הבקשה על הסף.

2.         למעלה מן הנדרש, יאמר, כי תקנה 528 לתקנות סד"א, תשמ"ד - 1984, קובעת:

                "מועד או זמן שקבע  בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר  הדין, או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו".  (ההדגשה שלי - נ.ז.)

            גם כשהמבקש אינו חייב להראות טעם מיוחד לבקשתו להארכת מועד, המועד לא יוארך כדבר שבשגרה. (ראה זוסמן,  " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 888.)

            בענייננו, מדובר במועדים הקבועים בחיקוק ואין להאריכם ללא טעם מיוחד.

"...בעיקרון ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו העשויים שלא להצדיק הארכת מועד, אם לא הצביע המבקש על קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את הדבר." (ראה בספרו הנ"ל של זוסמן, עמ' 890).

יש לייחס משקל רב למידת האיחור וככל שהאיחור גדל, מצבו של מבקש הארכה קשה יותר.

            לרשלנות משקל רב בהחלטות בבקשות להארכת מועד כנגד המבקש. ראה בש"א 6235/00 רמי זבידאת נ' פקיד השומה חיפה, דינים עליון כרך נח, 396.

3.         אשר לסיכויי הערעור:

"ביקש בעל דין להאריך לו את המועד להגשת ערעור, אין חשיבות הבעיה אשר הוא חפץ להעמידה לדיון משמשת, כשהיא לעצמה, טעם מיוחד." (ראה שם בספרו של ד"ר זוסמן עמ' 890).

גם אם נבחן את סיכויי הערעור, על פני הדברים נראה, מעיון בתגובת המשיב (אפילו מבלי להכנס לטענות של המשיב בדבר כל המועדים וההזדמנויות בהם המבקש לא עמד לענין הגשת ההשגה), כי המבקש רשאי היה להגיש השגה על הודעת השומה ופסילת הספרים בענינו עד יום 2.10.04 אך תחת זאת פנה ביום 2.11.04 בבקשה להארכת המועד להגשת ההשגה. בקשתו נדחתה ביום 28.11.04. ביום 7.12.04 ניתן שוב עותק מהודעות השומה נשוא הבקשה למייצגו של המבקש.

מהאמור יוצא שכלל לא הוגשה השגה. מובן שאם לא הוגשה השגה, לא ניתנה בה החלטה

הדוחה אותה. מכאן, שכלל לא קמה הזכות להגיש ערעור ואין גם מקום להאריך מועד

להגשת ערעור שאין זכות להגישו.

4.        ניהול מו"מ עם הצד שכנגד אינו יכול להיות נימוק  לכך שהמבקש עושה דין לעצמו ולא עומד במועדים, מה גם שהמשיב מכחיש כי נוהל מו"מ כלשהו.

5.         כאמור, הבקשה להארכת מועד עצמה קצרה, בלתי מנומקת ובלא תצהיר ועל כן מה שהובא לעיל הוא עיקר דברי המשיב שגם נתמכים בתצהיר. לאחר קבלת תגובת המשיב התקבלה "תגובת המבקש על תגובת המשיב על בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מע"מ".