החלטה בתיק בשא 2987/06 - פסקדין

1.         בפני התנגדות להתראת פשיטת רגל.

2.         ביום 14.6.06 הוצאה כנגד החייב התראת פשיטת רגל וזאת בגין אי קיום פסק הדין החלוט שניתן בהעדרו ביום 22.11.02. החייב אף לא קיים התחייבויותיו בהתאם להסדר התשלומים שנערך בינו ובין הנושה בחודש 10/04, לפיו הוסכם, שבמידה ולא יעמוד החייב בתשלומים יעמוד כל החוב בתיק ההוצל"פ לפירעון בניכוי תשלומים שישולמו עד אז בצירוף סך 25,000 ש"ח והדבר ייחשב כמעשה פשיטת רגל והחייב יהיה מנוע מלהתנגד להתראה. לא למותר לציין, כי הסדר התשלומים שבין הצדדים קיבל תוקף של החלטה ביום 28.9.04 בפש"ר 1102/04. משלא עמד החייב בהתחייבויותיו עפ"י הסדר התשלומים, ביקשה הנושה להמציא לו התראת פשיטת רגל.

3.         ביום 18.10.06 הוגשה התנגדות החייב להתראה. לטענתו, משניתן פסק הדין בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעמו ומשנדחתה בקשתו לביטול פסק הדין, נפתח נגדו תיק הוצל"פ על מלוא הסכום, ולאחר מכן הומצאה לו התראת פשיטת רגל, שבעקבותיה הוגשה התנגדות מטעמו ביום 13.5.04. לאחר מכן, הצדדים הגיעו להסדר תשלומים, שאושר ע"י בית משפט זה בהחלטתו מיום 28.9.04 בפש"ר 1102/04. החייב המשיך וטען, כי הוא משתדל לעמוד בהתחייבויותיו עפ"י הסדר התשלומים, אולם, בשל מצוקתו הכלכלית, אין הוא מצליח לעמוד בהסדר. החייב הוסיף וטען, כי אף המשיבה הפרה את התחייבויותיה, בכך, שלא פעלה לשחרור שתי משאיות שנתפסו במסגרת הליכי ההוצל"פ נגדו, כמוסכם בהסדר. החייב טען, כי לפנים משורת הדין, במידה ותתחייב הנושה לפעול להסרת העיקולים על המשאיות ותבטל את כינוס הנכסים, כמוסכם בהסדר, יהיה מוכן לשלם את הסכום הכספי שנותר. עוד טען החייב, כי החוב הנותר לנושה הינו פחות מ- 50,000 ש"ח, כך שיגרם לו עוול  באם תתקבל בקשת הנושה.

4.         בתשובתה להתנגדות טענה הנושה, שבהסדר נקבע מפורשות, כי " במידה ותשלום מהתשלומים לא ישולם וההפרה לא תתוקן כאמור לעיל יחשב הדבר מעשה פשיטת רגל והמבקשת תהא רשאית לפנות לבית המשפט ולבקש להוציא התראת פשיטת רגל והמשיב מוותר על זכותו להגיש התנגדות להתראה ו/או לבקשה לכינוס נכסים". לטענתה, החייב לא טען, כי עמד בהסדר ושילם את חובו ולכן אין הוא רשאי להתנגד להתראה.

5.         בדיון שהתקיים בפני ביום 15.1.07, חזר ב"כ החייב על נימוקי ההתנגדות. מאידך, טען ב"כ הנושה, כי אין המדובר בחיובים שלובים והחייב מודה, כי הפר את תנאי הסדר התשלומים, הגם שהוסכם להותיר את העיקול ברישום ולא לבטלו. מצידו טען ב"כ החייב, כי שומה היתה על הנושה לבטל את העיקולים לאחר קבלת התשלום וכי החייב שילם סך 20,000 ש"ח ועוד 80,000 ש"ח. ב"כ הנושה השיב, כי אכן שולמו 20,000 ש"ח ועוד 55,000 ש"ח בלבד, שכן השיק האחרון חזר.

6.         לאחר שעיינתי בנימוקי ההתנגדות על נספחיה ובתגובת הנושה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין ההתנגדות להדחות.

            אין זו ההתראה הראשונה שהחייב מקבל בגין חובו לנושה; לאחר המצאת ההתראה הראשונה ב- פש"ר 1102/04, הגיעו הצדדים, החייב והנושה, לידי הסדר תשלומים, שקיבל תוקף של החלטה ע"י בית משפט זה ביום 28.9.04. אין מחלוקת, כי החייב לא עמד בהסדר התשלומים; הוא מודה, כי לא עלה בידו לעמוד בהסדר. משהפר החייב את הסדר התשלומים ולא תיקן את ההפרה, מתבקשת התוצאה עליה הוסכם באותו הסדר תשלומים, שכאמור קיבל תוקף של החלטה, היינו, " ייחשב הדבר מעשה פשיטת רגל והמבקשת תהא רשאית לפנות לבית המשפט ולבקש להוציא התראת פשיטת רגל והמשיב מוותר על זכותו להגיש התנגדות להתראה ו/או לבקשה לכינוס נכסיו".

7.         משלא עמד החייב בהסדר התשלומים, לא השתכללה חובתה של הנושה לבטל את העיקולים על פי המוסכם בסעיף 4 להסדר התשלומים.

8.         בהעדר כל נימוק ענייני נוסף להתנגדות החייב להתראה, דין ההתנגדות להדחות.

9.         לאור כל האמור, אני דוחה את התנגדותו של החייב להתראת פשיטת רגל של הנושה.

ניתנה היום 14 במרץ, 2007 (כ"ד באדר תשס"ז) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

מירי בן-עמי

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: