החלטה בתיק בשא 262/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בש"א 7668/05; תיק עיקרי עב 6819/03). בהחלטה נשוא הבקשה נדחתה בקשת המבקש לחייב את משיבה 1 (להלן - החברה) להפקיד ערובה בסך של 60,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקש בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי החברה. ההחלטה ניתנה ביום 13.2.2006, והומצאה למבקש ביום 28.2.2006, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 15.3.2006. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.3.2006.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   ב"כ המבקש הכין את בקשת רשות הערעור להגשה כבר ביום 13.3.2006, אולם עקב טעות משרדית הכותרת של בקשת רשות הערעור נותרה "בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב". לפיכך, הבקשה הוגשה בטעות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר קיבל את הבקשה לרישום.

2.2.   הטעות נתגלתה לב"כ המבקש ביום 16.3.2006, ובאותו יום הוגשה בקשה להארכת מועד.

3.      החברה התנגדה לבקשה מנימוקים אלה:

3.1.   טעות עורך דין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. מדובר ברשלנות והזנחה, ואלה אינן מהוות טעם מיוחד להארכת מועד.

3.2.   הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ולא ניתן הסבר לחלוף הזמן שבין הגשת הבקשה לבית הדין האזורי לבין הגשת הבקשה להארכת מועד. 

3.3.   המבקש יוכל לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.

3.4.   סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים.

4.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל, מנימוקים שיפורטו להלן.

5.      אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182 .

וראו גם:

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702.

6.      ומן הכלל אל הפרט:

6.1.   כעולה מהבקשה, התצהיר התומך בה והמסמכים שצורפו לה, האיחור בהגשת הערעור נבע במקרה הנדון מטעות משרדית - השארת הכותרת "בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב", אשר גרמה לכך כי השליח הגיש את הבקשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. אני סבורה, כי יש לראות בטעות משרדית זו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.

6.2.   בתצהיר ב"כ המבקש הובהר כי הטעות התגלתה רק ביום 16.3.2006, ובכך יש הסבר לחלוף הזמן בין יום 13.3.2006 לבין מועד הגשת הבקשה.