החלטה בתיק בשא 2547/05

1.         בפני שתי בקשות שהועלו במסגרת המרצת פתיחה 1029/04 ואשר ידונו כאן במאוחד.

האחת - בקשה מטעם המשיבה- המדינה מיום 14/8/05 לפיצול הדיון בתובענה, כך שבטרם שמיעת הראיות ובטרם תינתן כל החלטה אחרת, יוכרע המועד הקובע לצורך פסיקת פיצויי למבקשים בגין הפקעת המקרקעין נשוא תיק זה (בש"א 2547/05).

השנייה - בקשה למינוי מומחה שהועלתה במסגרת דיון מקדמי בתיק העיקרי מיום 10/7/05 ע"י המבקשים  ואשר לוותה לה הודעה בכתב מיום 19.7.05.

אדון בבקשות לפי סדרן.

2.         העובדות הצריכות לעניינינו ואשר אינן שנויות במחלוקת הן כמפורט:

א.         המבקשים יחד עם אחיהם השלישי, מר פאהום בשאר שהנו המשיב הפורמאלי הנם היורשים החוקיים של אביהם המנוח פאהום ממדוח פדל ז"ל (להלן: "המוריש").

מכוח ירושה זו רכשו המבקשים יחד עם המשיב הפורמאלי בחלקים שווים ביניהם את זכויות הבעלות במקרקעין בשטח של כ- 1,405 דונם, כמפורט: בגוש 23228 חלקות 5,15,18;  בגוש 23229 חלקות 2,3,5,6,7,8 ;                                      בגוש 23230  חלקות 2,3,5,8 ; בגוש 23231 חלקות 2,3,5,6,7,9,11,12 ;               בגוש 23232 חלקות  2,3,6,7,8,9,10,11,17  המצויות כולן בכפר ואדי אל בירה שבאזור בית שאן.

ב.         ביום 4/1/1954 ניתנה ע"י שר האוצר דאז, לוי אשכול, הודעה לפי סעיף 2 לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג- 1953 (להלן: "חוק רכישת מקרקעים") המתייחסת למקרקעין האמורים, לפיה  המקרקעין המדוברים הוקמו והוקנו לקניין רשות הפיתוח.

ג.                    בעת מתן ההודעה כאמור, שייכת הייתה הקרקע לגב' פאהום אסמא מוחמד ז"ל.

ביום 12/2/04 ניתן צו קיום צוואת המנוחה ע"י רשמת לענייני ירושה בנצרת.

על פי הצוואה המקוימת הנוחל של עיזבון המנוחה, הכולל את המקרקעין האמורים, הנו המוריש, אביהם של המבקשים והמשיב הפורמאלי.

3.         המרצת הפתיחה בה עסקינן, עניינה תביעת המבקשים, שהנם בניו של המוריש לפיצויים בגין המקרקעין שהופקעו, על פי חלקם בירושה.

4.         בכתב התשובה להמרצת הפתיחה, הצהיר מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), כי הוא נכון לשלם פיצויים למבקשים לפי חלקם היחסי בירושת המוריש בגין הפקעת המקרקעין וזאת בהתאם לנהלי המנהל בקשר לפיצוי בגין הקניית מקרקעין לפי חוק רכישת מקרקעים.

גובה הפיצוי אותו מוכן המנהל לשלם הוא 112.43 ש"ח בגין כלל זכויות המנוח במקרקעין וזאת נכון ליום 1/7/1973, שנכון ליום 28/4/04 עומדים ע"ס 4,802,284 ש"ח, לשיטתו של המנהל.

כפועל יוצא מכך, גובה הפיצוי שהמנהל הצהיר כי הוא נכון לשלם למבקשים על פי חלקם בירושת אביהם עומד על סך של 3,201,522 ש"ח נכון ליום 28/4/04.

המנהל מוסיף ומציין, כי נהלי המנהל לפיצוי מיטיבים עם המבקשים לעומת מנגנון הפיצוי שנקבע בחוק.

5.         במסגרת הדיון המקדמי בתיק העיקרי הוגשו חוות דעת הן מטעם המבקשים והן מטעם המשיב, חוות הדעת מיותר לציין, נוגדות.

מטעם המבקשים הוגשה ביום 16/2/04 חוות דעת של השמאי, מר נחום פרמינגר, בה חושבו הפיצויים המגיעים למבקשים בהסתמך על נוהל עבודה פנימי של המנהל שכותרתו "מתן פיצויים לפי חר"מ וחנ"ן".

בהתאם לנוהל חושב שווי הזכויות עבור הקרקע המופקעת לפי הערכת הקרקע ליום 1/7/1973 ולפי ייעוד הקרקע לשנת 1954.