החלטה בתיק בשא 2466/08

1.         בפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 16.1.08 בבש"א 18825/07.

הבקשה הוגשה ע"י עיריית אלשאע'ור [להלן: העירייה].

ביום 17.12.07 בעקבות הכרזת החייב פושט רגל, מונה עו"ד נשר כנאמן על נכסי החייב. משום מה, הגם שבעת הגשת הבקשה שימש זה מכבר עו"ד נשר בתור נאמן המשיכה העירייה לכנותו מנהל מיוחד. לפיכך, אתייחס לעו"ד נשר כנאמן [להלן: הנאמן], גם אם צויין ע"י מי מהצדדים אחרת.

2.         בהחלטה נשוא הבקשה מיום 16.1.08 [להלן: ההחלטה השנייה] קבעתי לבקשת הנאמן, כדלקמן: "בהמשך להחלטה בבש"א 13553/07, על יסוד הבקשה ובהעדר תגובה מטעם המשיבים, הנני קובעת כי הסכום שעל עיריית אל שאג'ור להעביר לקופת פש"ר על שם החייב אלעלי מערוף ת.ז. 020029344 המתנהלת אצל הכונס הרשמי בחיפה, הנו סך 80,000 ש"ח.

על העייריה להעביר את הסכום בדחיפות לקופת הפש"ר".

            קדמה להחלטה השנייה, החלטה בבש"א 13553/07 שניתנה ב-6.12.07 [להלן: ההחלטה הראשונה], שם הוריתי כך: "בהסכמת המשיבה [העירייה] , עליה להעביר לקופת פשיטת הרגל בתיק פש"ר 224/04 את מלוא חובה בגין דמי שכירות עבור שכירות בניין מהחייב... במג'ד אל כרום.

            סך 23,901 ש"ח יועבר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.9.07 ועד העברתו בפועל, ובלבד שהסכום יועבר בתוך 20 ימים מהיום. כמו כן על המשיבה להעביר ישירות לקופת פשיטת הרגל כל דמי שכירות נוספים שהיה עליה לשלם בגין הנכס מהמועד הנ"ל ואילך".

בסיפא של ההחלטה השנייה קבעתי במפורש, כי "בהתחשב בהסכמת המשיבה ובכפוף לכך שלא תידרשה בקשות נוספות בעניין זה, איני עושה צו להוצאות".

טענות העירייה

3.         טענתה המרכזית של העירייה היא שיש לבטל את ההחלטה השנייה "מחובת הצדק", כיוון שניתנה על יסוד טעות פורצדוראלית של הנאמן. 

            לטענת העירייה כבר בתגובתה מיום 8.10.07, עמדה על זכותה לקזז מדמי השכירות שהיא חייבת עבור שימוש במושכר של החייב את חובו לה, בסך 57,973 ש"ח (נכון ליום 2.10.07), בגין מיסים עירוניים.

בהמשך לכך, אכן הסכימה העירייה "שיינתן פסק-דין המורה לה להעביר לקופת הכינוס את דמי השכירות, כמפורט בכרטסת הנה"ח שצורפה לתגובתה מיום 04/09/07 (בבש"א 11961/07)" (ההדגשה במקור-ח.ה.).

4.         לבקשת הנאמן, העבירה העירייה לעיונו את כרטסת הנהלת החשבונות שלה והוא לא השיג עליה לאורך תקופה של כשלושה חודשים. רק ביום 6.12.07, כשלושה חודשים לאחר שהומצאו לו המסמכים, טען הנאמן לפתע כי העירייה לא היתה זכאית לבצע קיזוז והמסמכים שהומצאו לו אינם ברורים.

בעקבות זאת, ניתנה עוד באותו יום ההחלטה הראשונה, לפיה שומה על העירייה להעביר לקופת הכינוס סך של 23,901 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

העירייה טוענת כי לא היה מקום לחייבה בשלב מאוחר יותר (בהחלטה השנייה) בסכום של 80,000 ש"ח וזאת, על יסוד טענת הנאמן כי איננו מבין את המסמכים החשבונאים שהומצאו לו.

5.         כן הבהירה העירייה כי היא מתנהלת באיחוד תיקים בהוצל"פ ויש לה כ-500 נושים מלבד החייב. על-כן בשלב זה ולאור המלצת ביהמ"ש, ויתרה על טענת הקיזוז שלה, על-מנת שלא תועלה נגדה ו/או נגד החייב טענה בדבר העדפת נושים. 

6.         בתשובה לתגובת הנאמן, הטעימה העירייה כי פעולת הקיזוז בוצעה על-ידה ביום 23.5.06, ואילו צו הכינוס ניתן ביום 28.5.06. משמע, פעולת הקיזוז קדמה לצו הכינוס. "אילו ביקש הנאמן לתקוף פעולה כספית כלשהי, שנערכה בין החייב לעירייה, עובר למתן צו הכינוס, היה עליו להגיש בקשה מיוחדת לשם כך... ", טענה.

העירייה חזרה וטענה כי בשל היותה באיחוד תיקים היא מנועה מלשלם לחייב. גם הליכי פשיטת הרגל של החייב אינם מקנים לה זכות לחרוג מסדרי נשייה רגילים.

טענות הנאמן

7.         בתגובתו לבקשה טען הנאמן כי עד היום לא ברור מכוח מה ביצעה העירייה פעולה של קיזוז. בפרט, לאור החלטות קודמות שניתנו ע"י בימ"ש זה וראש ההוצל"פ, הקובעות חד משמעית כי אין לבצע קיזוז במסגרת הליך פשיטת רגל.

            העירייה הסכימה להעביר את דמי השכירות לקופת הפש"ר, ביוצרה מצג לפיו דמי השכירות (ללא הקיזוזים) עומדים על סך 23,901 ש"ח, נכון ליום 3.9.07. כאשר העובדה שסכום זה הינו לאחר קיזוזים הוסתרה מעיני ביהמ"ש.