החלטה בתיק בשא 235/08

1.      לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא השופטת א. קציר; עב 2210/04, עב 4021/01).

2.      הרקע לבקשה:

2.1.   המבקש ומר רמזי מרעי (להלן- רמזי) מונו לכהן כסגנים וממלאי מקום ראש מועצה המקומית חורפיש (להלן - המועצה) על-פי הסכם רוטציה קואליציוני. המבקש כיהן בתפקיד זה מיום 16.5.1996 עד יום 20.11.1997, ורמזי כיהן בתפקיד זה מיד לאחריו ועד לחודש דצמבר 1998.

2.2.   שלושה ימים לאחר שהחל המבקש לכהן בתפקידו, התקבל במועצה מכתב המודיע כי על-פי החלטת שר הפנים, סגן ממלא מקום שייבחר לאחר הסגן היוצא במועצה (הסגן שכיהן לפני שהתמנה המבקש לתפקיד), לא יהיה זכאי לתשלום שכר, תנאים נלווים ותנאי פרישה. ואכן, למבקש ולרמזי לא שולם שכר בתקופת כהונתם במועצה (המבקש ורמזי יקראו יחדיו - הסגנים).

2.3.   הסגנים הגישו תביעות נפרדות לבית הדין האזורי בחיפה, במסגרתן עתרו לתשלום שכר וזכויות סוציאליות עבור תקופת כהונתם. התביעות נדונו במאוחד, הואיל ודובר בשאלות משפטיות ועובדתיות דומות.

2.4.   יצוין כי לפני הגשת התביעה לבית הדין האזורי, הגיש המבקש מספר עתירות לבג"ץ בנושא זה. באחת העתירות (בג"צ 6867/96) נקבע כי הנחיית שר הפנים בחוזר המנכ"ל לעניין אי תשלום שכר לסגנים וממלאי מקום ראש המועצה תקפה, אם כי על משרד הפנים לבחון כל מקרה לגופו.

2.5.   בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה נדחו תביעותיהם של הסגנים. בית הדין האזורי קבע כך: העתירות בבג"ץ נמחקו/התבטלו/נדחו באופן שאינו מונע מהמבקש ורמזי להגיש תובענה חדשה לתשלום שכר; לא התקיימו יחסי עבודה בין המועצה לבין הסגנים, שהם נבחרי ציבור בהתאם להסכם הקואליציוני, ולכן אין תחולה לחוק שכר מינימום; הנחיית שר הפנים לפיה לא ישולם שכר לסגנים גוברת על ההסכם הקואליציוני, ועל כן תקפה.  

2.6.   ביום 7.10.07 הגיש רמזי ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, במסגרתו הלין כנגד הקביעה לפיה הוא אינו זכאי לתשלום שכר ותנאים נוספים עבור תקופת כהונתו במועצה. בין היתר טען רמזי בערעור כי בית הדין קמא התעלם מהנחיית בג"צ שניתנה בבג"צ 6867/96, וכי המשיבה לא הוכיחה כי שיקול הדעת במקרה הנדון היה כדין. בסיכומי הטענות מטעמו טען רמזי כי בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין המועצה, גם לאור פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 24.3.2008; להלן - בג"צ רסמי).

2.7.   ביום 9.4.08 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   לאחרונה נודע למבקש כי רמזי הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין אזורי, וכי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים.

3.2.   ערעורו של רמזי ועניינו של המבקש עוסקים בסוגיות משפטיות דומות.

3.3.   אי הגשת הערעור במועד נבעה ממצב כלכלי קשה.

4.      המועצה התנגדה לבקשה מטעמים אלה:

4.1.   ערעורו התלוי ועומד של רמזי אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.

4.2.   היות המבקש שרוי במצב כלכלי קשה אינו מהווה עובדה חדשה שנודעה לו לאחרונה.

4.3.   הבקשה הוגשה באיחור של כשמונה חודשים.

4.4.   המשיבה הסתמכה על כך שפסק דינו של בית הדין האזורי נעשה חלוט.

5.      המדינה התנגדה לבקשה מטעמים אלה: