החלטה בתיק בשא 2284/05

1.         המערער מערער על החלטת הנאמן, עו"ד שרגיל, לדחות את תביעת החוב שהגיש המערער, נושה של החייב בתיק פש"ר 124/02, על סך של 803 מליון ש"ח.

            לאחר תגובה מאת הנאמן ודיון במעמד הצדדים, הסכים המערער לחזור בו מרוב נימוקי הערעור, וביקש מבית המשפט לדון במספר עניינים מצומצם.

א.      המערער טען כי יש להוסיף את כל ההוצאות ושכ"ט עוה"ד לתביעת החוב, וכן ריבית המצטברת אחת לשנה על הוצאות אלה, לפי סעיף 7 לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

ב.      בנוסף לכך טען המערער כי אין מקום להכיר בתשלומים ששולמו לתיק ההוצל"פ על ידי חייבים נוספים לצורך הקביעה כי החוב נפרע.

2.         הנאמן דחה מכל וכל את טענות המערער לעניין שיעור הריבית, בטענה כי בענייני פשיטת רגל יש חוק ספציפי, ואין לזכות את הנושים בריבית הסכמית ו/או בריבית לפי סעיף 7 לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

            עוד טען הנאמן כי הנושה לא ביקש להכיר בהוצאות המשפט כחלק מקביעת החוב, למעט הוצאות הערעור בבית המשפט המחוזי בסך 30,000 ש"ח אשר הוכרו.

דיון

3. תביעת החוב של המערער הוגשה על סמך הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פס"ד, והריבית על הסכום המוסכם בהסכם הפשרה מוסכמת.

סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980 (להלן: הפקודה) קובע:

" 75. ריבית או הצמדה עד לצו הכינוס [תיקון: תשמ"ג]

"כל חוב בסכום קבוע שאין לגביו הסכם לשלם ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום, וביום מתן צו הכינוס כבר עבר זמן פרעונו והוא בר תביעה בפשיטת רגל, רשאי הנושה לתבוע עליו ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שמזמן הפרעון שנקבע במסמך ועד לתאריך הצו, ואם לא נקבע במסמך זמן פרעון - לתקופה שמן היום שבו נמסרה הודעה לחייב ועד לתאריך הצו, ובלבד שבהודעה נאמר שידרשו ממנו ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית כאמור."

סעיף 134 (א) לפקודה קובע:

" 134. ריבית על חובות [1942] [63] [תיקון: תשמ"ג]

(א) הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית -

הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961".

סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: החוק) קובע:

" 4. שיעור הריבית [תיקון: תשל"ט, תשמ"ד, תשמ"ז, ק"ת תשנ"ג, תשס"א]

(א) הריבית לפי סעיפים 2ו-3 וכן הריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, יהיו בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

(ב) נפסקה ריבית בשיעור הקבוע לפי סעיף קטן (א) ולאחר מכן שונה שיעור זה, יחול כל שיעור חדש, מיום השינוי, על הסכום שטרם שולם."