החלטה בתיק בשא 21122/05

החלטה זו עניינה בבקשת המערערים לקבל את ערעורם על הסף ולחלופין להורות על החזרת השומות נשוא הערעור לשלב ההשגה.

ערעורם של המבקשים הוגש על הודעת שומה לשנת המס 2002. השגות המערערים נדחו ונקבעה הכנסתם החייבת במס לפי סעיף 152 (ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). פירוט נימוקי השומה שנשלחו עם הצווים המדוברים נחתם על ידי מר בוטבול רובי, מפקח במשרד פקיד שומה כפר-סבא, אשר טיפל בצווים שהוצאו למערערים.

לטענת המערערים, לפי סעיף 152 (ב) לפקודה נדרש כי פקיד השומה עצמו יקבע את השומה בצו שבכתב. על אופן זה מצביע אף נוהג שנתגבש עם השנים, כך שעל נימוקי שומת הצו חותם פקיד השומה עצמו או סגנו שהוסמך לכך בדין.

לא פקיד השומה חתם על נימוקי השומה במקרה דנן כי אם מפקח במשרדו, ולפיכך ניתן לומר כי לא פקיד השומה שקל את השומות וברי כי לא שפט אותן לפי מיטב שפיטתו, ומשלא עשה כן הרי שאלו נטולות תוקף.  בקשר עם כך,  מודעים המערערים להגדרת "פקיד שומה" בפקודה, ברם, אליבא דידם, סמכותו של פקיד השומה לפי הפרק השני לחלק ט' לפקודה הינה סמכות מעין שיפוטית, משכך אינה ניתנת להעברה.

עוד טוענים המערערים כי מר בוטבול, מי שחתם על נימוקי השומה, לא הוסמך כדין, על אף ששמו פורסם בילקוט הפרסומים. זאת משום שלצד שמו, לא מופיעים סעיפי הפקודה אשר לשמם הוסמך לפעול.

כן נטען, כי שומת המשיב נעדרת הנמקה לפי סעיף 158א (א) לפקודה. נטען כי הנמקת המשיב אינה נהירה ואינה מבהירה מדוע נקבעה שומה לפי מיטב השפיטה ומדוע לא אושרו השומות. בקשר עם כך נטען כי קיים הבדל בין נימוקי שומת המשיב בשלב ההשגה שאז דובר בשאלת סיווג ההכנסה, לעומת נימוקי שומת המשיב בערעור דכאן מהם  עולה כי המשיב לא נקט בהליך של סיווג שונה של סכום שדווח כרווח הון מפירוק, אלא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 86 לפקודה. לא ייתכן, כך נטען, כי עצם הפעלת סעיף 86 לפקודה תופיע אך ורק בנימוקי השומה במסגרת הערעור ולא טרם לכך.

עוד נטען כי נימוקי השומה של המערער 2 אינם חתומים כלל ומכאן ששומות אלו מאוינות.

טוען המשיב כי טענות המערערים אינן נכונות לא מן הפן העובדתי ואף לא מן הפן המשפטי. המשיב צירף לתגובתו את תצהירו של מר בוטבול, לפיו היתה מעורבות ממשית של פקיד השומה מר אהרון אליהו ושל סגניתו גב' פזית קליימן בהוצאת הצווים. 

עוד נטען כי אין זה סביר כי פקיד השומה עצמו יאלץ לערוך בעצמו  כל שומה ושומה,  או לקיים פגישות עם כל קהל הנישומים. על מנת עשות כן הוסמכו לפי סעיף 152 (ב) לפקודה בעלי תפקידים נוספים. כך אף הוסמך מר בוטבול (י"פ 5157 ח' באדר א' התשס"ג).

 עוד דוחה המשיב את פרשנותם של המערערים כי עסקינן בסמכות שיפוטית אשר אינה ניתנת להעברה.

כמו כן אף שמוסמך היה המפקח, מר בוטבול, לקבוע את המס בצו, בפועל, הצו עצמו חתום בחתימה ממוחשבת של פקיד השומה עצמו, אשר כאמור היה מעורב ואישר למעשה את קביעת הצו (נספח א1 לבקשה).

עוד נטען על ידי המשיב כי אפילו לא היה הצו חתום בחתימה ממוחשבת של פקיד השומה, הרי שלפי סעיף 237 (א) לפקודה וההלכה הפסוקה די ששמו יודפס על גבי טופס הצו.  

מכל מקום מכיוון שמוסמך היה המפקח להוציא צו הרי שמוסמך הוא אף לנמק שומות אלו.

בכל הנוגע להיעדר הנמקה, טוען המשיב כי ההנמקה בשומה מסכמת את אשר הוסבר ופורט בדיונים עם מיצגם של המערערים וממנה עולה בברור כי המשיב סיווג סכום שדווח כרווח הון מפרוק, כהכנסה מדיווידנד.

בקשר עם טענת המערערים כי נימוקי שומת המערער 2 אינה חתומה, נטען, כי על פי סעיף 237 לפקודה די ששמו של פקיד השומה מופיע על גבי נימוקי השומה. מכל מקום בהתאם לסעיף 159 (א) לפקודה אין השומה בטלה מחמת פגם שבצורה או השמטה.

דיון

סעיף 152 (ב) לפקודה נוקט בזו הלשון:

152.

(א)   ...

(ב)   לא הושג הסכם, יקבע פקיד השומה את המס בצו שבכתב, ורשאי הוא לקיים בו את השומה, להגדילה או להפחיתה.