החלטה בתיק בשא 20945/04

התובעת, חברה ציבורית העוסקת בין השאר באספקת חומרי מחצבה ובטון לבנייה, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים (אב ובן) לתשלום חוב בגין מימכר שסופק להם ע"י התובעת.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         הסכם בין הצדדים לאספקת בטון, ("הצעה לבטון וטיט מובא" מס' 70627 מיום 22.8.02).

2.         העתק מצב חשבון + דו"ח חישוב ריבית המשקף את מצב החוב.

3.         שטר - חוב שנחתם במעמד החתימה על ההסכם.

4.         מכתב הבנק לתובעת בדבר אבדן השטר. 

5.         העתק אישור הבנק המפרט את סיבת החזרת השטר ("אין כיסוי מספיק"), והודעת

החיוב.

6.         התכתבויות בין באי - כוח הצדדים בעניין פרעון החוב.

התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר על פי נספחיה, שכן התביעה מתבססת על חוזה בין הצדדים, וכן על שטר חוב חתומים לכאורה ע"י שני הנתבעים. החוזה הוא חוזה מסגרת המציין כמויות אספקה ומחיר לכל יחידת אספקה, וסכום החיוב מחושב על פי המחיר שנקבע בחוזה, ועל פי תנאי החוזה המודפסים על גב ההסכם. די בצירוף ההסכם, שטר החוב, ודף החשבון המפורט המתייחסים להסכם החתום, כדי להכשיר את התביעה להידון בדרך בה הוגשה.

הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהיר מטעמו בשמו ובשם בנו, הנתבע 1.

המבקש טוען כי לבנו אין כל קשר לאספקת הבטון נשוא התביעה, בהיותו סטודנט שאינו עוסק כלל בביצוע עבודות בנייה. לטענת המבקש שמו של הנתבע 1  נכלל בטעות בכתב - התביעה והוא אינו חתום על שטר החוב. מבין השורות אפשר להבין כי טענה זו מתייחסת גם להסכם, על אף ששמו של הבן מופיע עליו כמי שההצעה מופנית אליו. ואולם בדיקה מדוקדקת הן של החוזה והן של שטר החוב, מעלה כי הנתבע 1 אינו חתום לא על ההצעה לבטון וטיט מובא, וגם לא על שטר - החוב. לפיכך ניתנת למבקש 1 רשות להתגונן.

אשר לנתבע 2, הוא מאשר את חתימתו הן על החוזה לאספקת בטון והן על שטר החוב, אך טוען כי לא סופקו לו במלואן כמויות הבטון להן התחייבה המשיבה, וכן שהיא לא סיפקה בטון באיכות טובה בהתאם לקבוע בתקן.

המבקש מודה כי לא שולם כסף בגין החשבון האחרון, אך מעלה טענות קיזוז, כאמור לעיל, שעיקרן אספקת בטון פגום, ופחות מן הכמוית עליהן הוסכם. לטענת המבקש לא איחר בהעלאת טענותיו, מכיוון שברגע שנתקבלו אצלו תוצאות הבדיקה של יציקת הבטון על הגג הראשון מיום 1.10.02 (סעיף 19 לתצהיר, צ"ל - 30.10.02), הודיע על כך מיידית למי מעובדי הנתבעת הן טלפונית והן בכתב, ואף פנה במכתב לבקשת הסבר ממכון התקנים "איזוטסט". (ר' מכתבו מיום 13.12.02 - נספח ב' לתצהיר).

עוד טוען המצהיר כי ניהל התכתבות ענפה עם המשיבה, אשר לא טרחה לבדוק את טענותיו. המבקש צרף לתצהירו תעודת בדיקת חוזק בטון מאת איזוטסט בע"מ מיום 30.10.02 אשר מעידה כי הבטון לא עומד בדרישות התקן, וכמו כן חישוב כמויות בטון שנעשה ע"י משרד תכנון ובניה במקום מגוריו של המבקש.

ב"כ המשיבה טוען לעומת זאת כי מן הראוי לדחות את טענות הקיזוז, שכן הוראות סעיף 20 בהסכם אוסרות מפורשות על קיזוז, וכי המבקשים לא הראו ולו ראשית ראיה על נזק שנגרם להם.

המבקש אישר בחקירתו הנגדית כי על פי סעיף 13 להסכם, הריהו מסכים להצעת המשיבה ולתנאי המכירה שמעבר לדף, ונכון שעל פי סעיף 20, "חובות שהצדדים חבים זה לזה אינם ניתנים לקיזוז". כמו כן אישר המצהיר שהיה עליו לאפשר קיום בדיקת חוזק ע"י המשיבה עפ"י סעיף 5 לתנאי המכירה, בדיקה שהוא סרב לאפשר לה לערוך. ואולם הוא עומד על דעתו שנגרמו לו נזקים בעקבות מחדלי המשיבה.

המבקש הודה כי לא צירף תחשיב נזקים מדוייק, וכן הודה בעקיפין שלא מסר את תלונתו בכתב תוך 42 יום ממועד האספקה או מתאריך החשבון, על פי תנאי החוזה.

הגנתו של המבקש אינה נקייה מספיקות, מה גם שאינה עומדת במבחן סעיפי החוזה.