החלטה בתיק בשא 2033/05

בפני בקשה לתיקון כתב ערעור אשר הוגשה במסגרת עמ"ה 1011/05 שהוא ערעור על שומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו למבקשת לשנים 2000, 2001 ו 2002 ואשר הומצאו לה, לטענתה ביום 27.2.05.

ביום 23.3.05  הגישה המבקשת ערעור על השומות. מתוך עיון בהודעת הערעור עולה כי המבקשת לא היתה מיוצגת, אם כי ברור כי לא היא זו שניסחה את המסמך אלא בעל מקצוע בתחום ראית חשבון או עריכת דין.

ביום 20.4.05 הוגשו נימוקי השומה בהם טען המשיב כי הוציא למבקשת שומות לפי מיטב השפיטה, בין היתר בשל כך שהמערערת לא המציאה את כל פנקסי החשבונות אשר ניהלה לשנת 2002 על אף שנתבקשה לעשות כן, שבבדיקת פנקסי החשבונות החלקיים שהומצאו נמצאו ליקויים, וגם בשל כך שספריה נמצאו בלתי קבילים בשל אי רישום תקבול לשנת המס 2002, וכל זה בנוסף לתוצאה העסקית הלא-סבירה.

ביום 31.5.05 הוגשה הודעה המפרטת את נימוקי הערעור חתומה בידי עו"ד עבוד, שקיבל על עצמו במועד כלשהו לאחר הגשת נימוקי השומה את ייצוגה של המבקשת. יחד עם נימוקי הערעור הוגשה הבקשה שבענייננו לתיקון הודעת הערעור. בבקשה טוען בא כוח המבקשת כי אם יותר לה לתקן את הודעת הערעור תוכל להשיג גם על פסילת הספרים לשנת 2002. הגשת ערעור שלוש שנים לאחר הפסילה היא דרך אפשרית, לדעת ב"כ  המבקשת וזה מאחר ולדעתו חל פה סעיף 130(ח) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [להלן - הפקודה].

סעיפים 130(ג)  ו - (ד) לפקודה מורים כדלקמן:

"(ג) סירב פקיד השומה לקבל חשבונות כאמור בסעיף קטן (ב), או פסל פנקסי חשבונות בשל ליקויים כאמור שנמצאו בהם - ישלח לנישום או למוסד הודעה על כך ויפרט בה את נימוקי החלטתו.

(ד)  (1)    על החלטת פקיד השומה על פי סעיף קטן (ג) ניתן לערור לפני הועדה לקבילות פנקסים תוך 30 יום מיום קבלה ההודעה;

 (2) התקופה מיום הגשת הערר לפי פסקה (1) עד קבלת החלטת הועדה לא תובא בחשבון התקופות האמורות בסעיפים 145 ו-152(ג)".

           סעיף 130 (ח) לפקודה קובע כדלקמן:

"(ח)  לא הוגש ערר כאמור בסעיף קטן (ד), ניתן לערער על החלטת פקיד השומה לפי סעיף קטן (ג) לפני בית המשפט המחוזי יחד עם הערעור על פי סעיף 153".

מאחר והערעור על השומה לשנת המס 2002 מוגש רק עכשיו סבור ב"כ המבקשת כי ניתן לכלול בו גם את הערעור על פסילת הספרים ואם חלה טעות בכך שהנושא לא נכלל בהודעת הערעור, הדבר ניתן לתיקון מכוח סמכותו של בית המשפט לתקן כתב בי דין או להאריך מועד ככל שנדרש.

טענה זו יש לדחות.

ספרי המבקשת לשנת 2002 לא נפסלו בשל ליקויים שנמצאו בהם והם לא סורבו על ידי פקיד השומה. הם נפסלו בשל אי רישום תקבול אשר נתגלה בביקורת שנערכה בעסק של המבקשת ביום 17.2.02. הפסילה הושתתה על סעיף 145ב[א][1] לפקודה. למבקשת ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה בטרם מתן יוחלט סופית על הפסילה. היא נצלה את ההזדמנות ושטחה את טענותיה בפני המשיב. בעקבות הליך השימוע החליט המשיב לפסול את הספרים וביום 24.4.02 הודיע על כך למבקשת. בהודעה על אישור הפסילה הפנה המשיב את תשומת לב המבקשת להוראות סעיף 145ב(א)(1) לפקודה הקובע כי מועד הגשת ערעור על פסילת הספרים הוא בתוך 60 יום.  ערעור כזה לא הוגש והמבקשת לא מצאה לנכון להסביר לבית המשפט  בבקשה שבפני מדוע נמנעה מעשות כן. הטענה שהפסילה מושתתת על הוראות סעיף 130 לפקודה היא שגויה בעליל ולא נועדה אלא ליצור [בדרך לא-משכנעת, יש לומר] דרך לצרף את הערעור בגין הפסילה לערעור בגין השומה.

בקשת התיקון דינה להידחות גם מנימוקים דיוניים. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 קובעת כי בקשה לתיקון כתב בי דין טעונה תצהיר אם מדובר בעובדות. המבקשת טוענת כי הערעור הוגש על ידיה בשעה שלא היתה מיוצגת, אך היא לא ספרה מי נסח עבורה את המסמך ומדוע לא נכלל בו גם ערעור על פסילת הספרים. למעשה, אין בפני כל הסבר לטעות שנפלה בהודעת הערעור.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ש"ח נכון להיום.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ה (28 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.