החלטה בתיק בשא 202/07 - פסקדין

1.         בפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור נגדי על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב (י-ם) 1205/04 כב' השופט א. אברהמי מיום 4.12.2005).

בבית הדין קמא הגיש המשיב 1 (להלן: "המשיב") תביעה כנגד המשיבה 2 (להלן: "החברה") לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, שכר עבודה והחזר הוצאות וחובות. בעלי המניות והמנהלים בחברה הם המבקש - דוד רפפורט ודוד פרל - אבי המשיב. בית הדין קמא חייב את החברה בתשלום פיצויי פיטורים,  יתרת שכר וחלף הודעה מוקדמת, החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד. אי תשלום פסק הדין לאחר 30 יום, הביא לחיוב החברה בפיצויי הלנה מלאים.

2.         המבקש טוען כי החברה אינה פעילה מזה מספר שנים, כאשר לא ניתן לגשר בין בעלי המניות  ומנהליה. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 1.5.2006.  לאחרונה הגיע לידי המבקש מידע לפיו המשיב קיבל כספי פוליסת ביטוח מנהלים ביום 5.7.2004 על סך 40,005 ש"ח מבלי שדיווח על כך במהלך הדיון בתביעה, וגם לאחר שנפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל.

3.         המבקש טוען כי כוונתו לערער בשם החברה על פיצויי ההלנה המירביים שנקבע בפסק הדין, כאשר החברה נמצאת בקשיים כספיים. המבקש עותר לייצג את החברה בערעור נגזר. לדעת המבקש לולא אבי המשיב היה מסכל כל אפשרות לפתרון בעיות החברה, ובכלל זה תשלום פסק הדין ניתן היה לפרוע את הסכום הנקוב בפסק הדין.

4.         עד לאחרונה לא ידע המבקש כי יש ביכולתו להגיש ערעור נגזר, הוא גם לא נקט בהליכים כלשהם לפי חוק החברות תשמ"ט-1999 לאור המבוי הסתום ביחסים שבינו לבין המנהל השני.

על כן, המבקש עותר להאריך את המועד להגשת הערעור הנגזר, תוך שיתאפשר לו לערער בשם החברה.

5.         המשיב טוען כי החברה הינה בעלים של מחצית ממניות חברת "אשורם יזמות ובניה בע"מ" (להלן: "אשורם") שהמבקש הוא ממנהליה. במסגרת תיק ההוצאה לפועל בו הוגש לביצוע פסק הדין מונה ב"כ המשיב ככונס נכסים לברור זכויות החברה בחברת אשורם. המבקש נמנע מלמסור מידע כספי על אשורם ויש להניח כי המבקש חושש מכך שאשורם תעביר כספים המגיעים לחברה ובכך יסוכלו נסיונות הגבייה מהחברה.

6.         הסך הנטען על ידי המבקש אכן התקבל אצל המשיב, אולם המשיב סבר כי מדובר בתגמולי הפרשים לביטוח מנהלים ולא פיצויי פיטורים. בימים אלה, פעל המשיב להקטין את החוב בתיק ההוצל"פ כך שיופחת מלוא סכום פיצויי הפיטורים לרבות פיצויי ההלנה על סכום זה.

7.         המשיב טוען כי המבקש לא הראה כל טעם ממשי  המצדיק את השיהוי הניכר בהגשת הערעור. גם בסיכויי הערעור, לדעת המשיב, אין ממש. ההגנה הנגזרת נתונה לבעל מניות אשר אינו מנהל בחברה.

לבית הדין הארצי אין סמכות לדון בערעור, שעה שצורף לו צד שבינו לבין המשיב אין יחסי עובד מעביד.

פסק הדין התבסס על ממצאי מהימנות ובעניין פיצויי ההלנה, כבר נפסק כי מצב כלכלי קשה של מעביד אינו סיבה להפחתת פיצויי ההלנה.

8.         המבקש הגיב וטען כי בטענת המשיב לפיה הערעור נסב רק על חלק קטן מסכום החוב הקיים בתיק ההוצאה לפועל, אין ממש. סכום הקרן הוא 113,571 ש"ח בעוד שסכום החוב בתיק ההוצל"פ עומד על סך 800,000 ש"ח. סיכוי הערעור צריכים להיבחן לא רק ביחס לקביעות העובדתיות בפסק הדין אלא לשיעור פיצויי ההלנה.

המבקש לא היה אדיש למצבה של החברה, שכן אביו של המשיב סרב לחתום על יפוי כח לעו"ד לשם יצוגה של החברה בבית הדין קמא, ולכן ייצג בעצמו את החברה. אשר למניות אשורם, המוחזקות בידי החברה, אלו משועבדות לחברה אחרת.

נוסף על כך, המבקש מפנה לציון על ההמחאה שניתנה למשיב ביום 5.7.2004 בה נרשם "פדיון פיצויים", ולא תגמולי הפרשים, כך שהמשיב יכול היה להבין שקיבל פיצויי פיטורים.

9.         הכרעה

ביסוד הבקשה שלפנינו עומדים שני טעמים מנוגדים זה לזה.  האחד, שיהוי שמסכל את קבלת הבקשה והשני סיכויי הערעור שתומך בקבלת הבקשה.

10.       הטעם הראשון שעניינו שיהוי - בוחן את הנימוקים להגשת הערעור כשנה וחודשיים לאחר מועד מתן פסק הדין. בעניין זה המבקש סיפר בתצהירו שצורף לבקשה כי במהלך כל התקופה שעברה ממתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה פעל למצוא משקיעים שיזרימו הון לחברה, על מנת להעמידה על רגליה. נסיונות אלה נתקלו במחסום של בעל המניות השני, אבי המשיב, אשר דרש בהסתמך על פסק הדין סכומים אדירים. רק לאחרונה ובעקבות יעוץ משפטי שקיבל התברר למבקש, שניתן לערער על פסק הדין בערעור נגזר.

11.       בחינת טעם זה, מלמד כי ללא קשר לחיפוש אחר משקיעים יכול היה המבקש לקבל יעוץ משפטי בסמוך לקבלת פסק הדין ולהגיש את הערעור במועד קרוב יותר שיפחת משנה. לכך לא הביא המבקש כל הסבר.

12.       הטעם השני הוא סיכויי הערעור. לכך יש שני רבדים. השאלה המשפטית העקרונית האם יכול המבקש להגיש ערעור נגזר היא שאלה משפטית נכבדה, וראויה שבשל חשיבותה ראוי היה להאריך את המועד.